אגף המודיעין של צה״ל החל להתמקד ״במסדרון לוב״ ובהשפעה הצבאית והמדינית של טורקיה במרחב, המבוססת על הסכם מים כלכליים בין ממשלת טורקיה ללוב, החלשה והמפוצלת מדינית-ביטחונית, שנחתם בשנת 2019 והתרחב בשנתיים האחרונות.
ההסכם מייצר חיבור דמיוני מחופי טורקיה לחופי לוב, תוך התעלמות מוחלטת מרצף האיים היוונים באזור ביניהם, כרתים ורודוס. המהלך כולל פעילות חמושה של טורקיה באזור וחוצה לכאורה את הים התיכון לשניים. בתמורה לתמיכה הצבאית של טורקיה בלוב, ארדואן זכה לנוכחות בנמלים, נוכחות אווירית וזכויות לחיפוש מקורות אנרגיה בשטח הלובי. מציאות ביטחונית כזו מאפשרת לטורקיה לבסס תשתיות צבאיות במרחב ולשבש פעילות צבאית ואזרחית (אוניות אזרחיות) הרבה מעבר לגבולותיה הבינלאומיים.
איך התהליך משפיע על ישראל?
ההסכם הטורקי-לובי וההשלכות שלו נועדו לחסום, או לפחות לשבש, הקמת צינור גז מישראל לקפריסין - דרך יוון - אל אירופה. הטיעון הטורקי הוא שכל פעולה כזו מחייבת מעבר של הצינור בשטחה של טורקיה ואת אישור ממשלתה. תחום נוסף שמושפע מהמתיחות בין המדינות כולל פריסת תקשורת תת ימית וצינורות חשמל באזורים עם חשש מובהק לפגיעה בהם.
במערכת הביטחון מבהירים כי אמ״ן לא התעלם מהמרחב, וכי עליו לבחון כל התרחשות שמשליכה על האינטרסים של ישראל ובעלות בריתה. ההתפתחות נערכת ברקע הסכמים ישראלים בתחום האנרגיה עם יוון, קפריסין ומצרים. במקביל, קיים חשש מפגיעה בחופש השיט הימי הישראלי - כש-98% מהייבוא אל ישראל מגיע מהים.
מערכת הביטחון, בדגש על אמ״ן, מוסד ומספן מודיעין חיל הים, מודאגת מהמהלכים הטורקיים באזור, מאחר והם נתפסים על ידי בכירים כניסיונות להצר את ישראל ולבודד אותה, בנוסף לאיומים הברורים והישירים של נשיא טורקיה, טג׳יפ ארדואן.
לפי מקורות בישראל, כבר היום יש נוכחות צבאית טורקית, אווירית וימית, בשטחי לוב, הכוללת גם נוכחות של יועצים וביקורים תכופים של מפקדים בכירים. כאמור, מערכת הביטחון מאוד רגישה לתנועה ולשינויים בנתיבי סחר ימיים בעקבות המתיחות במצרי הורמוז ובאב אל מנדב בים האדום, בשל אפשרות הפגיעה בכלכלת מדינת ישראל ובאינטרסים הביטחוניים שלה.
כמו כן, בקהילת המודיעין לא מתעלמים מניסיונותיו של חמאס לבנות תשתיות, בעיקר לוגיסטיות, במרחב, שישרתו את האינטרסים של הארגון.