בין גיבורי מבצע "שאגת הארי", אלה שכולנו חייבים להם הרבה, נמצאים גם לוחמי ההגנה האווירית, שאחראים על יירוט השיגורים לעבר ישראל ומגנים על העורף. חלקם לוחמים בדיר, ואחרים אנשי מילואים שעזבו הכול כדי לסייע בהגנה על שמי ישראל.
אחת מהן היא סרן (במיל') א' בת ה-25, קצינת זיהוי במערכת ה"חץ", שאחראית על יירוט מטרות. "אנחנו הרבה מאוד שנים ביחידה מתאמנים למערכה הזאת והייתי במטח הראשון, וזה לדעתי היה רגע השיא", היא משתפת. "כאילו הרגשנו שגורל המערכה בידינו. שהביצועים של המטח הראשון הזה יכולים להכריע את כיוון המערכה, וזה היה ממש משמעותי".
עם זאת, גם א' יודעת שההגנה שהיא מסוגלת לספק מוחלטת: "ההגנה היא לא הרמטית. הלוואי שיכולנו לסכל את 100% מהאיומים, אבל לצערי לא".
א' התגייסה לתפקיד לוחמת הגנה אווירית במערכת החץ. בהמשך יצאה לקורס מ"כים ולאחר מכן גם לקצונה. בבה"ד 1 היא הייתה במגמה הקרבית, להב, יחד עם כל הצוערים הקרביים. לאחר קורס הקצינים פיקדה על מחלקה, ובהמשך הייתה מפקדת סוללה ואף מפקדת בהשלמה החילית של קורס קצינים.
"אחד הדברים שאני אולי הכי גאה בהם לאורך המלחמה הוא שהייתי מפקדת השלמה חילית לאורך המלחמה והכשרתי הרבה קצינים", היא מספרת. "הקצינים שהכשרתי, שהיו הפקודים שלי, הם עכשיו בחזית, הם אלה שמפקדים בגדוד. זו הרבה גאווה, שאנשים שהכשרתי מגינים לכולנו על הבית".
למרות השירות המשמעותי שעשתה, נמשכת הביקורת על שילוב נשים בצה"ל. עם זאת, היא מבהירה כי ביחידה שלה הדבר אינו מורגש: "השיח הזה לא כל כך רלוונטי ביחידה, באמת שההערכה כלפי קצין או קצינה היא לפי רמת המקצועיות שלה, ושם זה נגמר. אין הבדל בין גבר לאישה".
"בוחנים קצין או לוחם, קצינה או לוחמת, רק לפי רמת המקצועיות", מוסיפה א'. "גם בבה"ד 1 הייתי עם הרבה בנים מכל מיני יחידות, כולל יחידות מיוחדות, שייטת 13 וסיירת מטכ"ל, ובאמת שמהחוויה שלי איתם זה לא משנה אם את בחורה. מה שמשנה זה היכולות. שכל עוד האישה יכולה לעמוד ברף הנדרש, אין שום מניע שהיא תשרת ביחידה קרבית".
"אני לא נעלבת, אבל קשה לי להגיד שזה עובר לידי. כמו כל מילואימניק אצלנו ביחידה. שמנו הכול בצד, לימודים ועבודה", היא אומרת. "אני חושבת שפשוט חבל שיש בנות שעדיין לא התגייסו לצבא, והשיח הזה יכול להשפיע עליהן ועל ההחלטה שלהן".