ארצות הברית פנתה בבהילות לממשלת לבנון בדרישה שתעביר לידיעה פצצה מונחית ששיגרו מטוסי חיל האוויר השבוע במבצע לחיסול רמטכ"ל חיזבאללה, אך לא התפוצצה כאשר נחתה בפרברי ביירות. לפי דיווחים בלבנון על האירוע המתפתח, האמריקאים חוששים שהפצצה תיפול לידי סין או רוסיה, שינסו להעתיק פיתוחים טכנולוגים שיש בה. ממשלת לבנון טרם התייחסה רשמית לאירוע.
לפי דיווחים בלבנון מדובר בפצצה גולשת מסוג GBU-39B, שמייצרת בואינג. ברגע שמטוס הקרב משחרר אותה היא פותחה כנפיים ויכולה לדאות עד למרחק של 110 ק"מ, למרות שאינה מצוידת במנוע רקטי, וכך מאפשרת שיגור שלה כאשר המטוס רחוק מאיומי טילים נגד מטוסים, ולעתים אפילו לא צריך לחצות את קו הגבול. בזכות היעדר המנוע היא גם זולה יחסית, הקיט שמולבש על פצצת "ברזל" פשוטה מסוג מארק 82 עולה כ-50 אלף דולר בלבד.
פצצות גולשות כבר אינן נדירות, אך מה שמייחד את הפצצה הזו הוא ראש קרב יעיל במיוחד שמאפשר לה ליצור נזק גדול יחסית למשקלה, כולל חדירה מבני בטון. במשקל של כ-110 ק"ג ועם ממדים קטנים אפשר לשאת ארבע כאלה במקום פצצת טון מארק 84. כך יכול מטוס קרב אחד להפציץ בגיחה אחת עשרות מטרות, כשהנחיית GPS ואינרציאלית אמורה לספק לה דיוק של מטר בפגיעה, מה שחוסך גם כן שיגור פצצות נוספות, סיכון מטוסים נוספים, נזק סביבתי ועלויות כספיות.
הפצצה המכונה גם SDB, פצצה בקוטר קטן, נכנסה לשירות ב-2006 ופותחה במחשבה להביא לניצול מירבי של תאי החימוש הפנימיים של האף-35 החמקן, שיכול לשאת בהם 8 פצצות, ועדיין להישאר קשה מאוד לזיהוי.
בואינג ייצרה עד היום כ-20 אלף קיטים כאלה, שארצות הברית מכרה רק למדינות קרובות לה, כמו איטליה, הולנד, אוסטרליה וערב הסעודית, ובגרסה מיוחדת המשוגרת מהקרקע, גם לאוקראינה. בחיל האוויר מכונה הפצצה "ברד חד" ונמצאת בשימוש כל מטוסי הקרב הישראלים.