כמעט מהרגע שבו נחשף מבצע החילוץ הנועז בעזה - שבו הושבו לישראל נועה ארגמני, אלמוג מאיר, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו, החלו להישמע השוואות בינו לבין מבצע כדור הרעם ב-1976, הידוע יותר כ"מבצע אנטבה" וכ"מבצע יונתן". כמעט 48 שנים חלפו מאז המבצע ההוא, שהפך סמל לתעוזה ולתחכום של צה"ל - שתי תכונות שניכרו היטב גם במבצע החילוץ שהותר היום לפרסום.
זה קרה ב-4 ביולי 1976, אור ליום ראשון. המטרה: 105 נוסעים יהודים, ישראלים ואנשי צוות מטוס אייר פראנס, שנחטף בידי מחבלי ארגון החזית העממית במהלך טיסה מישראל לצרפת. המחבלים הורו לטייס לטוס לאנטבה שבאוגנדה, מרחק של כ-3,800 קילומטרים מישראל. הם דרשו את שחרורם של 53 מחבלים, ובהם 40 מחבלים הכלואים בישראל, דרשו כופר כספי תמורת השבתם של בני הערובה, ואיימו כי יוציאו להורג שני חטופים בכל שעה עד שדרישותיהם ייענו. בתחילה סימנו את 1 ביולי כתאריך האחרון לביצוע העסקה, אולם תוך כדי המו"מ האריכו את המועד עד ל-4 ביולי. בד בבד עם המגעים המדיניים מול החוטפים, אישרה ישראל מבצע חילוץ נועז להשבת בני הערובה הביתה. שמו הצבאי של המבצע היה "כדור הרעם". למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, כמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרגו שלושה בני ערובה וכן מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל יונתן נתניהו, ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו.
חילוץ חטופים מהרצועה
צילום: תיעוד ברשתות החברתיות לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים
בסיפור של מבצע אנטבה מקופלים מרכיבי מפתח שהפכו שם נרדף ליצירתיות של הצבא, לכושר האלתור הממזרי והחשאיות של יחידותיו המיוחדות וליכולת של מדינת ישראל להשתמש ב"זרוע הארוכה" שלה כדי להגיע לכל מקום ולבוא חשבון עם אויביה. בליל 4 ביולי, שבוע לאחר החטיפה ואחרי מסכת לבטים שהסתיימה באישור מבצע החילוץ, נחתו בשדה התעופה באנטבה ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר, ובהם 176 לוחמים ומפקדים מסיירת מטכ"ל, צנחנים וגולני. בתיעוד שהתפרסם במלאות 40 שנה למבצע, נחשף כי הרמטכ"ל דאז, מוטה גור, לא האמין שהמטוסים יצליחו לנחות בשלום בחשכת הלילה, ונזקק לשכנוע מצד כמה מטייסי חיל האוויר, שאימנו בעבר את טייסי צבא אוגנדה, כדי להסכים לפעולה.
לשם ההטעייה, הכוחות הורידו מהמטוסים ג'יפים ומכונית מרצדס זהה לרכבו של שליט אוגנדה, אידי אמין, ונסעו לעבר המבנה שבו הוחזקו החטופים. במהלך הפשיטה פרצו חילופי אש עם חיילים אוגנדים, ובהם נפל יונתן נתניהו. בשנים שאחרי המבצע התעורר ויכוח נוקב סביב הנסיבות שבהן החלו היריות, שנטרלו את גורם החשאיות במבצע והיו עלולות לסכן את הצלחתו. על עובדה אחת אין (כמעט) מחלוקת: כשהמכונית שנחזתה להיות מכוניתו של אמין נסעה לעבר החיילים האוגנדים, הם דרכו במקום וכיוונו את הנשק לעברה. מוקי בצר - סגנו של מפקד סיירת מטכ"ל יונתן נתניהו, אחד ממתכנני המבצע ומי שנטל חלק באימון כוחות הביטחון האוגנדיים - טען כי פעולה זו היתה לא יותר מאשר תרגולת קבועה של החיילים, מעין הצדעה, ללא כוונה לפתוח באש; עם זאת, כשראה יונתן נתניהו את החיילים מכוונים את נשקם לעבר הרכב, פקד לירות בהם באמצעות נשק מושתק. הירי לא הביא למותם, ובעקבות כך, אחד החיילים בג'יפ שמאחורי המרצדס פתח באש וחיסל אותם - אך רעש הירי, כך טען בצר, הרס את יתרון ההפתעה. 1898171
כך או אחרת, הלוחמים המשיכו בפשיטה רגלית והשתלטו על המבנה תוך המשך חילופי האש. שלושה מהחטופים נהרגו במבצע ושישה נפצעו. נוסעת נוספת - דורה בלוך, בת 75, שאושפזה לפני המבצע בבית חולים מקומי - נרצחה לאחר הפשיטה בהוראת אידי אמין. בפעולה נהרגו שבעת החוטפים, וכ-20 חיילים אוגנדים. בני הערובה הועברו למטוס פינוי, הוטסו לישראל, וזכו לקבלת פנים מרגשת בשדה התעופה בן-גוריון.
אף שסדרי הגודל של המאמץ והתכנון הם כמובן שונים בתכלית השינוי - גם מבצע חילוץ החטופים מעזה, שהותר היום לפרסום, לא נטול מרכיבים של תחכום, חשאיות וכמובן אומץ. נוסף על כך, בדומה לאנטבה, לא נעדר ממנו מרכיב של אובדן טרגי לנוכח נפילת לוחמים בקרב במהלך החילוץ. ראש הממשלה הגיע הבוקר (שבת) לחפ"ק של השב"כ, ממנו נוהל המבצע, ועקב אחר התנהלותו יחד עם שר הביטחון גלנט, ראש המל"ל הנגבי, ראש השב"כ בר, מזכירו הצבאי האלוף גופמן ומפכ"ל המשטרה רב-ניצב שבתאי.
תכנון המבצע נמשך שבועות ארוכים. לפי גורם מדיני, ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר להוציא אל הפועל את תוכנית המבצע ביום חמישי האחרון, אך שר הביטחון גלנט תודרך על המבצע כמה ימים קודם לכן ואישר אותו כבר אז. בדיון שנערך עם ראש הממשלה נתניהו, הציגו הרמטכ"ל הלוי וראש השב"כ בר את המבצע בפרטי פרטים, את האפשרויות, הסיכונים והמשמעויות - עד לאישורו.
המבצע שהתרחש באופן חריג לאור יום, כשפקודת היציאה לדרך ניתנה הבוקר סמוך לשעה 11:00. ארבעת החטופים חולצו משני מוקדים שונים במחנה הפליטים שבמרכז הרצועה. מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל ניטרו את מהלך המבצע מהבור בקריה.
לפי הדיווחים ברצועת עזה, הכוחות המחלצים נכנסו למתחם במחנה הפליטים נוציראת כשהם מסתתרים בתוך משאית סיוע הומניטרי וכמה רכבים פרטיים. מסוקי החילוץ נחתו תחת אש ברצועת עזה. נועה ארגמני הוחזקה בדירה אחת. שלושת החטופים האחרים הוחזקו בדירה שנייה, במרחק של 200 מטרים. המחבלים ניסו לפגוע בכוחות באמצעות ירי במטווח אפס, וטיל נ"ט. המבצע כולו ארך שעה, ופעולת החילוץ עצמה נמשכה דקות בודדות. בפיקוד הדרום אומרים כי לוחמי ימ"מ והשב"כ חתרו למגע במחנה פליטים באור יום במרחב שבו צה"ל לא תמרן קודם לכן. שומרי החטופים ירו על הכוחות. לוחם הימ"מ פקד ארנון זמורה נפגע - ובהמשך מת מפצעיו. היורים עליו חוסלו. בהמשך נקבע כי המבצע ייקרא "מבצע ארנון", על שמו.
ויש נקודה נוספת להשוואה בין הפעולות, לא מעולמות הטקטיקה הצבאית אלא מעולמות הרגש: בשני מבצעי החילוץ, חזרתם של החטופים הביתה הצליחה להרים את רוחה ולהחזיר את הצבע ללחייה של מדינה שלמה.