הסיכונים, היתרונות - והבעייתיות הגדולה: כל הפרטים על פצצות זרחן

לכל העדכונים על המלחמה

הפגזים, בקוטר 155 מ"מ, נורים בידי תותחים אינם מצוידים בחומר נפץ, אלא בזרחן לבן. החומר מתלקח ובוער כשהוא בא במגע עם חמצן, ומגיע לחום של כ-800 מעלות צלזיוס. במגע עם עורם של בני אדם גורם הזרחן לכוויות חמורות, שעלולות להגיע עד השרירים, ואף עלול להביא לנכות קבועה בנפגעים.

זרחן יוצר מסך עשן, שיעיל גם בשעות היום, המאפשר להסתיר כוחות נעים או מותקפים מעיני אויב. הוא יכול לשמש גם לסימון מטרות לקראת ירי פגזי נפץ, או חימוש אחר. בנוסף, משום שפגיעתו בצמחייה יוצרת שריפות, הוא מאפשר טיהור צמחייה שמתחתיה מוסתרים כוחות אויב כמו מחבלי חמאס וחיזבאללה, פירי מנהרות וביצורים שונים.

פצצות זרחן נחשבות ל"נשק תבערה" והשימוש בהן מותר במשפט הבינלאומי, אולם חלים עליו מספר הגבלות. חובה לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע פגיעה באזרחים, ויש איסור לירות אותו ישירות אל שטחים מיושבים. מנגד, המשפט הבינלאומי מתיר שימוש בו ליצירת מיסוך עשן.

בשנת 2013 דחה בג"ץ עתירה נגד השימוש של צה"ל בפצצות זרחן. הרכב בראשות השופטת עדנה ארבל, קבע כי צה"ל הבהיר שישתמש בפצצות רק במקרים מיוחדים שהוצגו לו, ובית המשפט הורה לצבא לבצע בחינה מחדש של השימוש בהן ולעדכנו על שינויים במדיניות. צה"ל גם הודיע אז כי הוא מפתח פגזים לאותם שימושים ללא זרחן, אך הוא שומר לעצמו את האפשרות להשתמש בזרחן במצבים שיצדיקו זאת ושמותרים לפי המשפט הבינלאומי.

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "צה"ל משתמש באמצעי לחימה חוקיים בלבד. פגזי העשן העיקריים שבהם משתמש צה"ל אינם מכילים זרחן לבן. בדומה לצבאות מערביים רבים, ברשות צה"ל יש גם פגזי עשן שמכילים זרחן לבן, שהם חוקיים בהתאם לדין הבינאומי, והבחירה להשתמש בהם מושפעת משיקולים מבצעיים ושיקולי זמינות בהשוואה לחלופות. פגזים אלו מיועדים בצה"ל לטובת מיסוך, ולא לצורך תקיפה או הצתה, והם לא מוגדרים בדין כ'נשק מבעיר'".

עוד אמרו בצה"ל כי הנהלים הקיימים "דורשים כי לא ייעשה שימוש בפגזי המיסוך המכילים זרחן לבן בשטחים בנויים, למעט במקרים חריגים מסוימים. מגבלות אלה תואמות את הדין הבינאומי, ואף מוסיפות עליו החמרות".