בימים שבהם עצבי אזרחי מדינת ישראל דרוכים לקראת האופציה הצבאית לתמרון קרקעי רחב היקף ברצועת עזה, מרחפת שאלת עיתוי הכניסה של הלוחמים אל השטח הפלסטיני.
ברגע שצה"ל הכריז על מוכנות מבצעית מלאה לתמרון, כל רגע שחולף יכול לפגוע במורל הכללי של הלוחמים ובמוטיבציה של כוחות המילואים שעזבו את הכול והתגייסו בצו 8 למלחמה הגדולה. אולם, בפועל, לקבינט המלחמה יש מגוון שיקולים אליהם יש להתייחס לפני אישור הפעולה: בקשה אמריקנית להמתין עם התמרון עד להעברת מערכות הגנה למזרח התיכון על רקע החשש מהתקפות של שליחי איראן; הכנת השטח הפלסטיני לקראת תמרון; ושחיקת הזרוע הצבאית של חמאס מהאוויר ובפרט הנהגת חמאס במרחב התת-קרקעי.
גורמים בכירים במערכת הביטחון הודפים את הביקורת על דחיית הכניסה, והדגישו כי "תמרון קרקעי לעזה הוא עניין של זמן, למרות ההישגים מהאוויר". עם זאת, חשוב להדגיש גם כי בכל יום שעובר, הלגיטימיות בזירה הבינלאומית לפעולה ישראלית רחבה ואגרסיבית נשחקת.
עניין הישגי התמרון הקרקעי בעזה מתחבר לשאלה חשובה נוספת: מה יחזיר את אזרחי הנגב המערבי לבתיהם? קבינט המלחמה ענה על כך בצורה ברורה: השמדת חמאס והסרת האיום הביטחוני מרצועת עזה. אלא שכדי לשנות את המציאות תידרש פעולה קרקעית רחבה, לאורך זמן, במודל מבצע "חומת מגן", שלאחריו במשך חמש שנים יצא צה"ל לסדרת מבצעים. בלתי סביר לצפות שתושבים יחזרו לבתיהם כשהאיום עדיין נוכח באזור.
הזירה הדרומית קשורה גם במערכת המתוחמת של צה"ל נגד חיזבאללה. אזרחים בגבול הצפון הצהירו כי לא ישובו לבתיהם ללא הסרת האיום בגבול, כשלוחמי יחידת העילית של חיזבאללה, כוח רדואן, מסיירים לאורך הגבול ומתכננים פשיטה על היישובים וטבח דומה לזה שביצע חמאס בדרום.
לכן, קבינט המלחמה - שבשלב הזה היה מעדיף להתרכז בזירה הדרומית ולהגדיר את לבנון כזירה משנית - יידרש בקרוב מאוד להכריע בדרכי הפעולה לשינוי המציאות הביטחונית גם באזור הצפון. באזור זה קיימות שלוש אפשרויות: או שהמערכה תישאר מצומצמת (צה"ל עד כה הרג למעלה מ-50 מחבלי חיזבאללה), או שצה"ל יפתיע בהתקפה רחבה על מערכי חיזבאללה - או שחיזבאללה ירחיב את המערכה בעצמו, ויעבור למלחמה. צה"ל נערך לכלל התרחישים, כולל האופציה לחיסול מרבית יכולות הירי תלול-המסלול והטילים של חיזבאללה.
הדילמה האחרונה נוגעת באיראן, המנהיגה של ציר הרשע. זו שמפיצה אידאולוגיה ארסית וקיצונית ומקדמת באמצעות כסף רב טרור ברברי נגד ישראל ממספר רב של זירות במזרח התיכון.
קבינט המלחמה יידרש לשאלה האם נכון לתקוף יעדים באיראן כדי לגבות ממנה מחיר ולהרתיע אותה - כפי שראש המוסד איים על הרפובליקה האסלאמית לפני כמה חודשים - או להסתפק בפעולה בשתי הזירות המרכזיות: עזה ולבנון. מקור הדאגה הוא תרחיש שבו, בזמן שישראל עסוקה בהגנה על שתי הזירות ומחלקת את כוחותיה הסדירים ובמילואים, יכולה טהראן להנחות על הגברת העשרת האורניום עד כדי הרכבת פצצה בחשאי. בהתאם לכך, כל האופציות של ישראל צריכות להיות על השולחן.
בזמן כתיבת שורות אלו צה"ל תוקף בלבנון ובעזה במקביל, אך הרגע הקריטי יגיע כשיחל התמרון הקרקעי. לפי איומיה, איראן עשויה להורות לשליחיה בזירות השונות לתקוף את צה"ל, וגם את חיילי ארה"ב במזרח התיכון.