אחרי שבוע מדמם, שבו נרצחו שלושה יהודים בפיגועים בחווארה ובבקעה, ביישובי גב ההר בשומרון לא מתרגשים מהזעזוע בעקבות ההתפרעויות בחווארה. שם מפנים אצבע מאשימה לצה"ל, שלטענתם הכיל את ההסלמה בגזרה, ולא נתן מענה ביטחוני מספק בצירים. גם בצה"ל הופתעו מהיקף ההתפרעויות. גורם ביטחוני אמר בשיחה עם וואלה! שהכוחות בשטח התמקדו במצוד אחר המחבל, ולקח זמן לתגבר את הכוחות בשטח, עד להשבת השקט בחווארה.
תושב יצהר אמר לוואלה!: "מה שראינו השבוע היה באמת תגובה חריגה מאוד, שאני לא זוכר כמוה. הסיבה לכך מאוד פשוטה: לאנשים נמאס מזה שכל יום סופרים פה פצועים. נמאס מהשגרה המדממת, נמאס מהרצח ברחובות".
הוא הוסיף שלתושבים היהודים "נמאס מזה כל יום אנשים וילדים חוטפים פה אבנים ואין תגובה. הפיגוע השבוע מגיע אחרי 11 נרצחים בחודש האחרון, ובעיקר אחרי מאות פיגועי ירי, בקבוקי תבערה, אבנים, לינצ'ים של ממש, צמיגים בוערים ומטעני חבלה בכבישי השומרון".
התושב אומר שהמוקד המרכזי הוא כביש חווארה. "אם תרצה, כביש 1 של יהודה ושומרון. בכל יום חוטפים פה אבנים שלושה או ארבעה נהגים, משפחות וילדים שעוברים בכביש. אז לאנשים נמאס, ויצאו למחות. הצבא במקום להקשיב למחאה ניסה למגר אותה בכל דרך, אם זה ענישה קולקטיבית של חסימת כבישים, פיזור המחאות ברימוני הלם או מעצרים אלימים, והתסכול רק גבר. דרשנו ביטחון, והמערכת שוב ושוב התעלמה, ורק נלחמה בנו".
ואז, לדבריו, הגיע הפיגוע הרצחני בחווארה, ורציחתם של שני יהודים. "שני אחים, נורים מטווח אפס", הוא מוסיף, "כל תושב פה מרגיש שמחר זה יכול להיות הוא, כי יום קודם הוא חטף אבן, או משהו אחר, ועכשיו השכן שלו נורה ונרצח. אז כן, אם אין אני לי מי לי. אם אני לא אדאג לביטחון של עצמי, אף אחד לא ידאג. הביטחון שלנו הופקר. אפשר להגיד עד מחר: 'תשמרו על ממלכתיות, תשמרו על החוק', אבל אדם שמרגיש שהחיים שלו הופקרו מעדיף להילחם על החיים שלו, גם אם זה פחות נעים, והוא יחטוף גינויים".
אחרי הפיגוע הקשה בכביש חווארה, שבו נרצחו האחים הלל ויגל יעקב יניב, ההודעות בקבוצות הווטסאפ של המתנחלים בישרו על שורה של מחאות בצמתים מרכזיים באיו"ש, ובפרט בשומרון. חלק מהפרסומים הכריזו על סגירת הכניסות לשכם, על הפגנות וצעדות בצמתים הסמוכים לחווארה, כמו צומת תפוח. עם הגעת המפגינים למקום, התפתחו צעדות לתוך חווארה, וכעבור זמן קצר הדרדרו לשורה של הצתת מכוניות, חנויות ובתים. כל זאת בזמן שבלב חווארה, צה"ל פועל עם כוחות מיוחדים לאיתור המחבל. בכניסות לחווארה הוצבו לוחמי מג"ב וצה"ל, אבל הם התקשו להדוף את המתפרעים.
"הפעילות הזאת הביאה לתוצאה יפה מאוד", אומר גורם בהתיישבות בגב ההר. "הערבים בהיסטריה, כפרים בכל איו"ש מתקשרים לרשויות לבקש הגנה ומחסה מפני המתנחלים הזועמים. הערבים לא מצליחים להוציא את האף שלהם לרחובות. הם מדברים על דיר יאסין. זה פשוט זרע פחד בכל הכפרים מסביב. מבחינת התושבים, פה, סוף סוף האויב קיבל מכה רצינית".
לדבריו, על המלחמה בפלסטינים להתבסס גם על ענישה קולקטיבית. "בסופו של דבר מחבל לא פועל לבד", הוא אומר, "בכפר חווארה פרסמו בדף הפייסבוק שלהם הודעות תמיכה בפיגוע, מאות לייקים של צחוק ותמיכה. הם עזרו למחבל להימלט. לפני כמה חודשים ערכו בבית הספר בחווארה טקס לשהידים כמו עודאי תמימי, והם שותפים מלא-מלא לפיגוע הזה. ולכן עכשיו הם חוטפים. בפעילות הזאת לקחו חלק אנשים מהרבה יישובים בגב ההר ומעבר. לא מדובר בחבר'ה מיישוב אחד. כולם מקווים שהמדינה תקום ותעשה את זה בעצמה, שחזיר את יחדה 101, אבל עד אז - לא נלך כצאן לטבח".
חפציבה שני, תושבת יצהר שספגה אבנים יחד עם ילדיה בציר חווארה כמה ימים לפני הפיגוע מספרת: "יצאנו מיצהר דרך חווארה לכיוון המרכז לקניות לפורים. לקראת סוף ציר חווארה יש חנויות שנמצאות על סף הכביש. רץ משם ערבים עם סלע ביד, והשליך אותו לעבר השמשה הקדמית וניפץ אותה. הסלע עף לעבר המושב האחורי, ופגע פגיעה ישירה בראש של בתי בת ה-5, שישנה בכיסא שלה".
בשלב זה היא נסעה במהירות לצומת תפוח, והזעיקה את מד"א. "הבנתי שהילדים נפצעו, אבל לא ידעתי מה מצבם", היא מספרת, "הם התחילו לבכות וניסיתי להרגיע אותם. הסברתים להם מה קרה, שזה לא אשמתנו, שערבי יידה בנו אבן. בצומת תפוח היו חיילים שטיפלו בהם, ואחר כך ניידת מד"א פנתה אותנו לשניידר. הילדה נפגעה בלחי ובצוואר, ואני ושני הילדים ספגנו בעיקר פגיעות מזכוכית. אנחנו מבינים שזו פגיעה שיכולה להרוג. גם האבן היתה גדולה מאוד, וגם העוצמה".
שני אומרת שפיגועי האבנים מתרחשים באזור בכל יום, כמה פעמים, והרוב לא מתפרסם כלל. "יש חיילים בחווארה, אבל הם זורקים את האבנים מול העיניים שלהם, והם לא עושים כלום. זה לא שהם לא נמצאים שם, אבל הם לא עושים לילדים שזורקים אבנים כלום, לא להם ולא להורים שלהם, וזו הבעיה".
מי שעובר בכבישים באזור, היא אומרת, חייב לנסוע דרך חווארה. "אתה לומד לנסוע בחווארה, באיזו מהירות לנסוע שם, וכשלומדים את זה, מקבלים ביטחון. אבל אנשים חוששים לעבור שם. אין תושב שלא חטף שם בקבוק תבערה, או אבן. אסור להשלים עם המציאות הזאת. אנשים נהרגים פה".
שני מספרת שבשנת 2006, היה בשומרון מח"ט שהחליט שאחרי זריקת אבנים, סוגרים את החנויות בציר חווארה. לדבריה, כשבכפר הבינו את המצב, הם שכרו כמה שומרים שימנעו את יידוי האבנים, ואז היה שקט. ואולם עמותת שמאל החליטה לאיים על המח"ט בעתירה לבג"צ, ואז הוא הפסיק במדיניות סגירת החנויות, ויידוי האבנים התחדש.
"מה שעובד מולם זה עונש קולקטיבי, אין מה לעשות", היא מוסיפה. "בסוף זה לא שיש מחבל אחד בכל חווארה. יש שם כמויות. אם הם יידעו שזה יכאב להם, הפרנסה חשובה להם, המשפחה חשובה להם, ואם הם ידעו שצה"ל מגיב באופן לא פרופורציונלי, זה ייפסק. היו שנים שהיה פה הרבה יותר רגוע, אבל ההרתעה נשחקה. היה המון אש והמון עשן, זה כן עזר קצת להרתעה".
היא גם לא רואה את האירועים השבוע בחווארה כפי שהם הוצגו בתקשורת, ולא כפוגרום. "נכון, היה הרבה אש ועשן, אבל בפועל לא נשרפו הרבה", היא אומרת. "נשרפו שם הרבה מכוניות גנובות, שזה המכוניות שלך ושלי. כאב לנו שרוב האנשים בארץ לא ידעו בכלל על הפיגוע. לא היו הפרופורציות בסיקור התקשורתי בין הפיגוע לאירועים בחווארה. זה ממש כואב. אתה מרגיש שהדם שלך לא חשוב, אלא המשטובה השרופה".