"בלילה, לפני שהיינו הולכים לישון, הייתי שומע בכי מכל המיטות במוצב"

אף אחד מנוסעי המסוקים לא שרד את התאונה הקטלנית, אך שני לוחמים שאמורים היו להיות על הטיסה הגורלית והחמיצו את ההמראה, זכו מחדש בחייהם. שני הלוחמים שירתו בפלוגות ההנדסה ובעורב של חטיבת הנח"ל, שספגה מכה משמעותית באסון ואיבדה בו 28 לוחמים.

זאב גלעד, בן 47 נשוי עם שלושה ילדים ובעל חברה להפקת אירועים היה לוחם בעורב נח"ל בפברואר 1997. שמו הופיע ברשימת הנוסעים לצד שמות חבריו אך זאב לא עלה לטיסה ו-25 שנה אחרי הוא מספר על האסון הכבד. ביום לפני התאונה, הוא אמור היה לעלות על טיסה ממנחת מחניים לכיוון מוצב הבופור, אך כשהגיע למקום גילה שזו בוטלה. הוא חזר לביתו בגבעת אלה, ולא ידע שהוא אמור לעלות על הטיסה הבאה יום למחרת.

בערב, כשפתח את הטלוויזיה, שמע את הדיווחים על ההתרסקות הקשה. את 68 מתוך 73 הרוגי האסון הוא הכיר היטב. אחד מהם, סגן דותן כהן, היה חברו לצוות. השבוע סיפר גלעד בריאיון מביתו בפרדס חנה: "אני חתמתי ויתור על קורס קצינים ודותן קיבל את הצוות שלי. דותן נהרג באסון, יחד איתו כל חברי הצוות". מפקד יחידת עורב דאז היה יהודה פוקס נתן לי עונש על שחתמתי ויתור ואחרי שלושה חודשים אמר לי "אתה יכול להיות נהג של הסמג"ד" עניתי בשלילה ודרשתי לחזור לצוות שלי. עליתי לבופור הצטרפתי לצוות סמ"לים של עורב נח"ל. היינו עושים 28 יום בבופור ושבוע בבית, היינו עולים בשיירה או מסוקים", סיפר גלעד.

"הודיעו לי שאני צריך להתייצב במנחת מחניים ביום שני. נסעתי לשם לא הייתה נפש חיה, אף אחד לא עדכן אותי שאין מסוק. דותן היה עם הצוות שלו והעברתי לו את התיק וחזרתי הביתה". גלעד ממשיך ומספר בהתרגשות רבה "למחרת נסעתי שוב לראש פינה, גשם זלעפות לא יודע למה הייתה לי תחושה ששוב זה התבטל. עליתי לבסיס בצורית ליד סאסא, לאחר מכאן חזרתי הביתה ובדיעבד מסתבר שדפקתי נפקדות. בטלוויזיה שודרה התכנית רמת אביב ג', התיישבתי לצפות ופתאום פריצה של מחלקת החדשות עם דיווח על האסון. אני יושב חסר אונים ולא יודע מה לעשות. הייתי בשוק. בסביבות השעה 1:00, התקשרתי למיכה הקמב"ץ של היחידה והוא השיב לי: 'יא מפגר, אתה רשום ברשימה על המסוק, תשב בבית ונעדכן אותך מה קורה'".

גלעד סיפר כי "כולנו היינו המומים ממה שקרה. מצאתי את עצמי שבוע שלם מתרוצץ בין הלוויה להלוויה ובהן גם לוויתו של חברי דותן. מאז האסון מקפידים להגיע בכל שנה וזוכרים. בן אדם שהצוות ואני לא נשכח לעולם. אפילו יש לנו קבוצת ווצאפ משותפת של עורב נח"ל, בה אנחנו דואגים לשמור על קשר עם כולם גם כאלה שבחו"ל". לדברי גלעד, "אחרי הצבא הייתי שלוש שנים בחו"ל, ברחתי. הייתי צריך לקחת את הפוסט טראומה שלי לחו"ל לאזן אותה".

גם סרן במיל' דורי עידן בן 45 מהרצליה, רווק שעוסק בשיווק מזון ומוצרים לבעלי חיים ניצל בנס מהאסון הכבד. עידן התגייס לפלחה"ן נח"ל. במהלך שירותו יחד עם הפלוגה הוצב במוצב דלעת שברצועת הבטחון משם נכנסו להביא אספקה לחיילים. כמה ימים לפני התאונה, יצא לקורס לוחמה זעירה אך כעבור כמה ימים הבין שזה לא מתאים לו. בדרכו חזרה אל הצוות שלו במנחת מחניים לפני עלייתם למסוק, קיבל טלפון ממפקדו גיל אייזן ובו אמר לו כי טיסתו הוקדמה.

"הטיסה הייתה אמורה לצאת ב-23:00 בלילה מהמנחת במחניים. שני מסוקים, אחד לבופור ואחד לדלעת. עליתי על האוטובוס ובאמצע הדרך המפקד התקשר ואמר לי שמקדימים את הטיסה ל- 19:30 ושאני לא אספיק להגיע. נתנו לי לדבר עם כמה חיילים רגע לפני הטיסה".

על הרגע שבו נודע לו כי איבד את כל חבריו סיפר עידן כי "כשהגעתי הביתה ראיתי בטלוויזיה בשידור חי את הדיווח על האסון הכבד. תחילה לא ידעתי אם מדובר במסוקים שנכנסו לבופור או יצאו, ההבדל רציני כי אם נכנסו מדובר בצוות שלי ואם יצאו מדובר בחברה מהפלוגה שהקשר עימם מועט. התחושה שאיבדתי את כל חברי לצוות וכי הייתי אמור להיות על המסוק, הייתה איומה. לאחר האסון אנשים היו מופתעים לראות אותי בחיים והחזרה למוצב בלי קבוצת שייכות וללא עשיה כאשר כולם סביבי עסוקים הוסיף לתחושות הקשות. לאחר חזרתי החלפתי במשך כמה חודשים את הרס"פ שנהרג באסון ולאחר מכן הצטרפתי לצוות חדש עד יום שחרורי.

"האסון מלווה אותי כל החיים", סיפר עידן. "הייתי בשנים הראשונות הולך לאזכרות, כיום לא. במקרים חריגים מנסים להרים משהו עם הצוות ומתייצבים אצל אחת המשפחות. שבועיים אחרי האסון חזרתי ללבנון בלי צוות הייתי חסר מעש. השיגרה המשיכה כרגיל אך בלילה לפני שהיינו הולכים לישון הייתי שומע בכי מכל המיטות, בלי לדבר פשוט בכי בלתי פוסק. היה לא קל. בתום השחרור המשכתי בשירות מילואים בחטיבה 2. קיום אני ק' קשר בחפ"ק מג"ד, בגדס"ר של האוגדה.