בחג חנוכה האחרון עמדו חיילי פלוגת "להב" מגדוד "עשת" (9) ליד טנק והדליקו נרות חנוכה. יחד עם החיילים שמוצבים במוצב גלדיולה שבהר דב השתתף בטקס הדלקת הנרות גם אבשלום (אבי) גרבובסקי, "האבא של הפלוגה", כפי שמגדיר אותו מפקד הצוות, סרן נריה בוגנים. בנו של גרבובסקי, עידו, היה לוחם בפלוגה ונהרג עם שני חבריו לצוות במלחמת לבנון השנייה. אבי עצמו היה בעבר הרחוק מפקד פלוגת "להב" וסגן מפקד גדוד "עשת". מאז, הוא שומר על קשר קבוע עם הפלוגה ומלווה אותה לכל מקום.
זה היה טקס מרגש במיוחד עבור גרבובסקי והלוחמים - הטנק שלידו הוצבה החנוכיה הוא הטנק בו לחם עידו. ב-12 באוגוסט, כשהפסקת האש כבר עמדה להיכנס לתוקף, נפגע הטנק מטיל סאגר. מפגיעת הטיל נהרגו עידו, מפקדו, סרן שי ברנשטיין, וחברו לצוות סמל-ראשון עמשא (עמי) משולמי. חבר צוות נוסף, אדם אזולאי, נפצע. לאחר המלחמה קיבלו הארבעה ציון לשבח ממפקד אוגדה 162.
15 שנה אחר כך, אחרי שהטנק, מדגם מרכבה סימן 4, שופץ והורכבו עליו מערכות נשק, אלקטרוניקה ו"חליפת מגן" להגנה מטילים, הוא שב לפני כשלושה חודשים לשירות מבצעי. הבחירה הייתה להחזיר אותו לאותה פלוגה שלה היה שייך.
בפלוגה אליה שב הטנק משרת יותם שולמן, בן-דודו של עידו גרבובסקי ז"ל. "הסיפור של עידו מלווה אותי. מאז שהתגייסתי עניין אותי לדעת איפה נמצא הטנק, וכשהוא הגיע לפלוגה זה השלים לי את הפאזל. ברור שזה לא טנק רגיל, זה הרבה מעבר לכך. זו תחושה שקשה לתאר אותה", אמר יותם.
יותם היה בן שבע כשעידו נהרג, ולפני הגיוס הוא ידע שהוא רוצה לשרת במסלול שלו - להגיע לאותו הגדוד ולאותה הפלוגה, להיות תוחתן ומ"פ, וכך אכן היה. "האובדן של עידו והסיפור שלו מלווה אותי כל החיים", סיפר. "בהתחלה זה הרתיע את המשפחה שלי. שאלו אם לא כדאי שאבחר משהו אחר, אבל אני רציתי להמשיך בדרכו של עידו והם הבינו וקיבלו את זה". באותה תקופה התייעץ עם דודו, אבי, שלדבריו "נתן אור ירוק" ומאז מלווה אותו. "הקשר בינינו הוא כמעט יום-יומי", אמר. לדבריו הוא רצה להיות בטנק של עידו, "אבל זה לא הסתדר והשלמתי עם זה".
הצוות שנבחר לקבל את הטנק הוא הצוות של סגן נריה בוגנים. לדבריו, סיפור הקרב בו נהרגו ברנשטיין, גרבובסקי ומשולמי הוא חלק ממורשת הקרב שעוברת בגדוד ומוכר לו היטב. הוא סיפר כי "הצוות של טנק המ"פ, ברנשטיין, לחם במלחמה בקרבות בכפרים מרכבה, תלוסה ומג'דל סלים, קרבות שבהם הרגו מחבלים. בשבת בצהריים, הם התקדמו בואדי סלוקי לכיוון הכפר ע'נדוריה".
אז, אחד הטנקים בשיירה נתקע ונוצר נתק ביניהם. "הטנק של ברנשטיין נלחם שעה ארוכה", תיאר בוגנים, "תוך כדי שהם מנסים למצוא ציר חלופי ולסייע לטנק אחר שנתקע, עד שהטנק שלהם נפגע מטילי נ"ט".
נוכח ההחלטה שהוא יפקד על אותו הטנק, בוגנים מרגיש שהוא זכה להיות בטנק שיש בו מעבר לפלדה ולמערכות נשק. "הייתה מלחמה בפלוגה מי יקבל את הטנק, כולם רצו אותו", אמר. הוא הודה כי היו ששאלו אם אין חשש לשרת בטנק שאנשי צוותו נהרגו, "ובהתחלה באמת הרגשתי צמרמורת כשנכנסתי לתוך הטנק. זו הייתה הרגשה של יראת כבוד. עבורי הטנק הזה הוא לא סתם מכונה, זו מכונה שנושאת בתוכה סיפור גבורה של צוות גיבור", אמר.
סמל מיוחד שממחיש את החיבור של הפלוגה לצוות הטנק של ברנשטיין, הוא דגל שצייר גרבובסקי ושהפך להיות דגל שמלווה מאז את לוחמי הפלוגה. את הדגל הכין בסוף לימודיו בבית הספר התיכון, בצבעי אדום-צהוב-ירוק, ועליו הוא כתב WE ARE FREE, אנחנו חופשיים.
הדגל ליווה אותו בכל מקום בו שרת והוא גם תלה אותו על הטנק. בחודשים האחרונים נמצאת הפלוגה של בוגנים במוצב גלדיולה שעל הגבול עם לבנון. עבורו מדובר במוצב בעל משמעות גדולה; במוצב זה נהרג לפני 21 שנים סמל אלעד שניאור, בן-דודתו. הוא היה לוחם בחטיבת "גולני" ונהרג מירי טיל נ"ט בג'יפ בו יצא למשימת סיור.
"דודה שלי מתה מצער שנתיים אחרי שאלעד נהרג. עבור אמא שלי ההחלטה שלי להתגייס לקרבי הייתה החלטה קשה, אבל גם האחים שלי שירתו בקרבי והיא הבינה וקיבלה את הרצון שלי. רציתי לעשות תפקיד פיקודי משמעותי ולהגן על המדינה", אמר בוגנים.
הידיעה שאת פרק הקו בגזרת גבול לבנון יעשה במוצב גלדיולה הייתה קשה במיוחד עבור אמו, הוא הודה. "כשנמצאים במקום מבינים עד כמה הוא חשוב", אמר. "אנחנו מרגישים פה כמה זה משמעותי לשרת פה ואנחנו מוכנים לכל תרחיש".