ממצוקה ופלילים למגלן וסיירת מטכ"ל: בחוות השומר לא מוותרים על השוליים

כל בוקר, לפחות בשבועות הראשונים של הטירונות, עומדים מפקדי חוות השומר במדשאה המרכזית וקוראים את שמות הטירונים שלא התעוררו יחד עם שאר החיילים בשעה 06:30. כעבור כמה דקות הם מתחילים בתהליך שמטרתו העלאת רמת המשמעת ושיפור ההסתגלות למסגרת צבאית של המתגייסים, שחלקם נפלט ממסגרות חינוך כבר בגיל 13. רובם בעלי רישום פלילי, חלקם נגמלים מסמים, היו במעצר או במוסדות נוער, רואים את ההורים פעם בכמה שבועות אם בכלל, והמדינה העניקה להם צ'אנס אחרון. בעבר קראו להם "נערי רפול". כיום שמם הוא "נערי איתן". "אנחנו לא מלמדים אותם תוכן או מקצוע, אלא פשוט נותנים להם כלים כדי שידעו כיצד להסתגל למסגרת בכלל בחיים, ולמסגרת הצבאית בפרט", הסביר מפקד חוות השומר.

הסיפור הצבאי של סא"ל תום אלגרט, בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים, התחיל בשנת 2001 עם גיוסו לגדוד 50 בחטיבת הנח"ל. עד אז הוא היה עוד נער בקיבוץ ניר עוז בנגב המערבי, לא הרחק מגבול רצועת עזה. זמן קצר לפני השחרור בספטמבר 2004, חדרו מחבלים למוצב בחטיבה הצפונית באוגדת עזה. סמל המחלקה תום אלגרט הסתער יחד עם לוחמיו על המחבלים והרג כמה מהם. על אומץ לבו ותושייתו, העניק לו מפקד פיקוד הדרום, אלוף דן הראל, צל"ש אלוף.

אחרי הקרב הקשה, והאובדן של שלושה מחבריו במהלך השירות הצבאי (אחד מהם באסון הנגמ"שים ברצועה) החליט אלגרט להשתחרר מהצבא. הוא נישא לאהבת נעוריו, החל לעבוד בחברה אזרחית ולאחר מכן התגייס ליחידה משטרתית תחת פיקודו של קובי שבתאי, שלימים הפך למפכ"ל. שגרת יומו כללה פעילות אכיפת נגד פלישה לקרקעות במזרח ירושלים, ומעת לעת סיוע במשימות שיטור של סיור ומעצרים.

"בסוף התהליך אתה שם אזיקים על הידיים אבל היה חסר לי משהו תהליכי, חברתי יותר. פחות התחברתי", סיפר תום. "הייתי מרצה לנוער על הקרב ההוא ועל מה שעבר עליי עד שיום אחד קיבלתי הצעה להכיר את חיל החינוך בצה"ל. תדמיין לבד את הפרצוף שקובי שבתאי עשה לי כשאמרתי לו שאני עוזב לחיל החינוך (הוא צוחק בקול רם א.ב)".

בשנת 2008 הוא הגיע ברכב משטרתי לשיחה ראשונה בחוות השומר. כולם העריכו שהוא הגיע לעצור את אחד הטירונים. כבר במפגש הראשון עם מפקד החווה דאז, סא"ל רז כרמי, הובהר לו כי יש כוונה לפתוח ב"חווה" מסלול שיכשיר טירונים לשירות קרבי. עד אז, היו נבחרים שני חיילים בשנה להתמודד על מקום בחטיבות החי"ר וגם אז, עתידם לא היה מובטח. המטרה הייתה להגדיל דרמטית את ההיקף.

"נדלקתי. אמרתי לעצמי שזה מה שאני צריך. עד אז הייתי שם עליהם אזיקים במועדונים", מספר תום. "פתאום אתה יכול לעשות משהו משמעותי. אבל אמרו לי שאין תקן, והתקן היחידי שאפשר להקצות לי הוא של נגד לוגיסטיקה. הסברתי שאני כבר נשוי עם ילד, אבל הסכמתי, וככה, במשך חצי שנה הייתי באפסנאות מהבוקר עד השעה 17:00, ולאחר מכן הייתי מקדם את מסלול ההכנה לקרבי בחווה".

תום הותיר רושם מעולה על המפקדים והחיילים. הוא יצא לקורס קצינים וחזר לפיקוד על מחלקה בחווה. מאז שהוא החל לסלול את דרכו בחיל החינוך הוא חלם על פיקוד בכיר. כעבור 12 שנה, באוגוסט 2020, עם קבלת הפיקוד על חוות השומר הוא סגר את המעגל.

השבוע התגייסו ל"חווה" שתי פלוגות של "נוער איתן" - 300 חיילים, מרביתם מצויים במצבי מצוקה ומורכבות נפשית. לרבים מהם קשיי הסתגלות וסיפורי חיים שיכולים לשמש כתסריט לסדרות פשע ודרמה. רק 30% מהם התחסנו. "למה הם לא התחסנו? כי מרביתם מגיעים מאוכלוסיה בחברה שפחות מאמינה במערכת המדינתית. כבר בהתחלה אנחנו מתחילים במסע הסברה ואז עולים לממוצע של יותר מ-60% מתחסנים. זה מורכב מאוד. מסבירים להם שיהיו להם הרבה בידודים, ואולי לא יסיימו טירונות. יש כאלה שמוכנים להתחסן רק כי הם רוצים תו ירוק ולהיכנס לכל מקום. הסגל? כולו מחוסן".

בכל מחזור מתגייסות שלוש פלוגות. בכל אחת מהן 150 חיילים. אחרי שמונה עד עשרה שבועות של טירונות, יעברו בעלי המוטיבציה לקרבי, אבחון של פסיכולוגים וחוות דעת מפקדים, יעלו לוועדה ויקבלו אישור להצטרף למסלול הכנה לקרבי. מכל פלוגה בממוצע מצטרפים למסלול הכנה לקרבי רק 10% מהחיילים. "מדובר בחבר'ה שעשו פה תהליך משמעותי והם מספיק יציבים. קצינת בריאות הנפש תאשר שהם כשירים. צריך להבין שמרביתם בעלי קשיי הסתגלות 50. 60? זה שחרור מצה"ל. אני אהיה חתום על כל אחד שעובר למסלול ההכנה שאורכו שמונה עד עשרה שבועות נוספים. אם הוא יסיים אותם בהצלחה? הוא יתחיל מסלול טירונות מחדש באחד מחטיבות החי"ר".

את המקומות בסגל הפיקוד של מסלול ההכנה לקרבי בחוות השומר ממלאים לוחמים וקצינים מצטיינים מיחידות מובחרות ואף משייטת 13 ושלדג שנמצאו מתאימים ומגיעים לסיפוח במשך שלושה חודשים וחוזרים ליחידות האם. "לאן הם מגיעים? לכל המקומות. נח"ל, גולני, גבעתי, צנחנים, יש את מנחם במגלן כפרה עליו, עכשיו סיים אחד החיילים שלנו גיבוש לקורס חובלים ובשבוע הבא יש לנו פעם ראשונה חייל שיתמודד על מקום בסיירת מטכ"ל. תאמין לי שיש להם יכולות יותר מנער רגיל אחרי כל מה שהם עברו. 70% מהחיילים ישובצו בתפקידי מנהלה, טכני בחיל האוויר או נהיגה. 20% מהם יעברו ל'תפקידי חלום'".

"הם מגיעים אליי ללשכה. יושבים מולי. ואני שואל אותם. מה החלום שלכם? מה אתם רוצים לעשות בצה"ל? תאתגרו אותי. אחד רוצה להיות כלבן, אחד מדריך טיפוס וגלישה, אחד מדריך אימון גופני, אפילו היו לי כאלה שביקשו זמר בלהקה צבאית. איך אנחנו יודעים? אנחנו מתחילים בשאלה: מה אתה אוהב לעשות. ככה ש' נכנס לשרת ביחידת 81 (היחידה הטכנולוגית של מערך המבצעים המיוחדים) באגף המודיעין. כששאלתי את ש' מה אתה אוהב לעשות? הוא אמר לי :'למדתי עיבוד שבבי'. הרגו אותנו עם הסיווג הביטחוני אבל בסוף הוא נכנס ליחידה כטכנולוג והיום יש איתו עוד שלושה חיילים מהחווה. יש לנו גם ארבעה חיילים בסיירת גולני".

אחד המועמדים להשתלב ביחידה מובחרת בצה"ל בתום מסלול ההכנה לקרבי הוא מתן, בן 18.5 מתל אביב. בגיל 13 היה מעורב בתגרה, והעביר שנתיים במעצר בית אך בתום ההליך המשפטי יצא זכאי. בגיל 17 היה שוב מעורב בתקיפה וסחיטה ועבר לכפר נירים. בתום תהליך ממושך הוא התגייס לחוות השומר. "אני רוצה לשרת במגלן אבל מה שיהיה יהיה. אני אתן את המקסימום שלי בכל מצב. הכול מאחוריי. אין סיכוי בעולם שתראה אותי מעורב בקטטה. המסר שלי? אל תיתן למי שהיית לעצור את מי שאתה יכול להיות. כל אחד יכול. להביט קדימה".

בעוד שני שליש מוגדרים כחיילי איתן, שליש מהחיילים בכל פלוגה מוגדרים כחיילי חוסן. חיילים בעלי קשיי הסתגלות, לא בעלי עבר פלילי, חלקם מגיע ממשפחות במצב סוציו אקונומי גבוה, אך כשפונים אליהם בפקודה הם אומרים, "תדבר עם אמא שלי. מה שהיא תגיד לי לעשות אני עושה".

חייל חוות השומר שהגיע הכי רחוק הוא סגן מפקד גדוד הסיור של חטיבת הנח"ל ויש גם מפקד יחידה מסווגת באמ"ן.

"בכנס סגני אלופים אמרתי מעל הבמה: 'אם הקצינים הללו טובים להגיע לשם, כל חייל יכול'", סיפר סא"ל תום והוסיף, "היה גיבוש שאחד הקצינים שם עין לא טובה על אחד החיילים שלי. הוא סימן אותם מלכתחילה. קיבלתי דיווח מהשטח. אני אף פעם לא שולח אותם לבד. תמיד יהיה איתם סגל שיעמוד. בצד. התקשרתי למפקד הבסיס וביקשתי שייתן להם צ'אנס כמו כולם ושלא יקטלגו אותם. הוא הקשיב. והחייל עבר. היום אני כבר במקום אחר. אני רוצה להגיע אליהם לפני שהם מתגייסים. למשל פתחנו להם גדנ"ע לפני הגיוס כמו לנוער רגיל כדי לעודד גיוס. פנו אליי מעוצבת אדום לקבל טבחים, אז סגרנו יחד מסלול מיוחד של שבוע שבוע. שבוע הם יהיו טבחים בעוצבה ושבוע יעברו קורסים לשפים וקונדיטורים במלונות פתאל וישרוטל, ילונו במגורי עובדים ויעבדו במשך השבוע. אחר כך תחכה להם עבודה בחוץ עם תעודות וניסיון".

האווירה שיצר מפקד חוות השומר בצה"ל הניעה הירתמות של קצינים בכירים ביניהם תא"ל במיל' אשר בן לולו, לשעבר מפקד חטיבת כפיר וראש מטה פיקוד הצפון, שמקדם את פרויקט "מפרשים" והוא כולל קצין מסא"ל ומעלה שפרש מצה"ל ומשמש כמנטור לכל חייל בחווה שסיים טירונות ושובץ ביחידה. סא"ל תום הסביר את מהות הפרויקט: "עבורם זה אח גדול שמעולם לא היה להם. מנטור שנותן עצה טובה ולא עצה גרועה כמו החברים שלהם שהפכו לנפקדים או עריקים".

דרור, בן 19, שעלה מרוסיה ונזרק ממסגרות חינוכיות מגיל 15.5, עבר למוסד מלכישוע אחרי שימוש בסמים. "הייתי נער מבולבל. לא שולט על ההתנהגויות שלו. עצבני. לא מתבטא כמו שצריך. בלי סבלנות". הוא שובץ לבסיס חיל הים בחיפה ועוד באותו היום צלצל הטלפון שלו. מעבר לקו היה סא"ל במיל' עמית, שבעברו היה קצין מודיעין ימי בכיר שהיה אחראי על פעילות סודית ומבצעים מורכבים. כבר בשיחה הראשונה התברר כי הם שכנים בפרדס חנה. "הייתי צריך שמישהו רק יקשיב לי. לפעמים אנחנו מדברים פעם בשבוע לפעמים חמש. כשצריך". כיום יש 60 מנטורים בחוות השומר ועוד 60 בהמתנה.

באחד המפגשים הגיע סא"ל במיל עמית לביתו של דרור ונפגש עם אמו. "אמא שלו סיפרה עליו ופתאום היא ביקשה ממנו לנגן בפסנתר. הייתי מופתע. מעבר לזה שהוא מנגן מדהים. הוא גם מלחין ומנגן בכלים נוספים כמו תופים. אין לי ספק שאם יתמיד הוא יגיע רחוק". דרור הסמיק, הביע הערכה על התמיכה של עמית ובעיקר האוזן הקשבת ברגעי הלחץ, והוסיף לתשומת הלב של מפקד חיל הים, אלוף דוד סלמה, "שתדע, אני רוצה להמשיך לשרת בקבע".

אחד המפקדים הקיש על דלת לשכת מפקד חוות השומר. "אני כבר מסיים", אמר להם סא"ל תום והוסיף, "זה סימן שהוועדות השחרור צריכות להתחיל. 25% לא מסיימים טירונות ראשונה. חלקם מקבל צ'אנס לטירונות שנייה. יש כאלה שאני שולח אותם באמצע הטירונות לסיפוח כדי לראות שאולי כבר עכשיו הם מתאימים לתפקיד במנהלה".

עוד מעט הם יעמדו מולו והוא יכריע את גורלם אחר עיבוד וניתוח כלל הנתונים שנאספו על ידי המפקדים וגורמי המקצוע ויודיע לחלקם שהם לא יוכלו להמשיך. לפתע הוא מסתובב ושולף פתק קטן. "יש פה רשימה. אני משתדל שהיא תהיה רשימה קטנה. פה רשום כל אחד מהחיילים ששיחררתי מהצבא. אני משתדל לא לספור כדי שזה לא יכאב לי. חלק מהם ניסו להבריח סמים לתוך החווה, חלק מהם היו מעורבים באירועי אלימות קשים בטירונות, והם לא מוותרים בוועדות. אחד מהם אמר לי :'אתה יודע שאם אני עוזב פה אין לי לאן ללכת. מכאן אני הולך למעצר או חוזר אתה יודע לאן. אתה יודע לאיזה עולם אני חוזר. יש הרבה דמעות בוועדות הללו. בסוף כל יום בחצות וחצי אני עולה עם משקולות מאוד כבדות על הכתפיים בדרך לחדר. החיילים הללו לא יוצאים לי מהראש ואני יודע מה המשמעות של המשפט שכל יום שעובר בחוות השומר לא חוזר. אני יודע כמה הם רועדים. אני יודע שמדובר בהחלטה על גורלם. אם הוא נפלט זה נתיב ברור מאוד בחיים".

אחר כך הוא מתבונן על ציור שאביו צייר, שהוא הציב ליד דלת הכניסה ללשכה, כדי שבכל פעם כשהוא נכנס, ייזכר בו. "זה הבית שלנו מהקיבוץ, שאזכור תמיד איפה גדלתי. ילד בקיבוץ. את הציור השני הוא צייר אחרי לבנון הראשונה. מדינה על חבל דק הוא קרא לו. כדי שנזכור מה אנחנו עושים פה".

המושג צבא העם נמצא בשנים האחרונות בדיון וניתוח בחברה הישראלית. יש שטוענים שהוא גוסס לאיטו ויש טוענים שהוא חי ובועט. "חוות השומר היא ההוכחה שמודל צבא העם מסייע לצה"ל לשמור על היתרון היחסי שלו. יוצאים מכאן 1,300 חיילים בשנה ותורמים את חלקם לצבא ולחברה כל אחד בדרכו שלו. מה עשינו בתקופת הקורונה שהיתה מאוד מורכבת עבורנו בהתחלה? סייענו בהתארגנות מהירה במוקדים טלפונים. משימה לאומית. המפקדות שלנו שהיו מדריכות בצופים, בבני עקיבא, ובאות ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי יחסית גבוה לחיילים, הולכות אחר כך להיות פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות או ממלאות מקצועות בחינוך. יש פה הזדמנות לייצר נתיב אחר. זה צבא העם".

ומה דעתך על המושג צה"ל ככור היתוך?

"אני הייתי קורא לזה כור מצרף. זה לא מרק כתום. זה סלט ישראלי. במרק כתום. אתה לא יודע אם אכלת עכשיו מרק גזר, דלעת וכו'. הכול מרוסק לעיסה אחת. יש טעם אחד. בסלט הישראלי אתה רואה את המלפפון, העגבניה, פטרוזיליה. כל אחד שומר על המרקם שלו אבל מעשיר אחד את השני. כל אחד מהם טעים. אנחנו נותנים להם באמת הזדמנות אחרונה להשתלב בחברה הישראלית. הם מבינים את זה. אם הם נפלטים מפה אין מישהו שיעזור ויתמוך. אף אחד לא ילווה אותם. ועדיין, אני מתאמץ כעת ליצור מסלול של שירות לאומי עבורם. שאם הם לא משתלבים בצה"ל, שיילכו לשירות לאומי, לכיבוי אש או למקומות אחרים. לא לוותר עליהם. השלב הבא יהיה להקים להם ארגון בוגרים".