והנה חוזר על עצמו הריטואל. ישיבות דחופות של הקבינט, שר הביטחון (ההוא מ-48 השעות להניה), ראש הממשלה (זה מחוק הלאום), שבסופן תצא הודעה מאיימת במיוחד נגד חמאס - אבל בבסיסה הבנה שאין כל כך מה לעשות. מלחמה אינה אופציה של ממש, בשלב זה, וגם הקלות משמעותיות לעזה ללא פתרון בעיית הנעדרים והאסירים, לא באות בחשבון עבור הממשלה הזו. אין פה אופציות טובות. כולן גרועות יותר אחת מהשנייה.
וכך גם חמאס. רגע אחרי שמשלחת בכירי הארגון מחו"ל מסיימת את ביקורה בעזה, באישור ישראל, וכל גיבורי התהילה יוצאים מהרצועה בתהלוכה מפוארת, מתחדש הירי לעבר ישראל. חמאס מתבייש להודות בפני הציבור שלו שהוא רוצה להיפטר מהקשר המחייב לגדה המערבית, ולהגיע לעסקה לבד ובהקדם מול ישראל. אלא שהוא אינו עושה זאת, ובמקום חשוב לו יותר להתמקד בתדמיתו הלוחמנית.
הסלמה בדרום - כותרות נוספות
נפצעה מרסיסים בדרך למיגונית: "גררנו אותה למקלחת כדי להצילה"
גורם צבאי בכיר: אנחנו קרובים למערכה; אם יידרש נפנה יישובים
מלון שהוסב למפעל ומנהרת טרור ימית: אלו המטרות שתקף צה"ל בעזה
"הארגון נמצא במצב של הגנה עצמית ועושה את חובתו להגיב על התוקפנות נגד עמנו", אמר הבוקר אחד מדוברי חמאס ברצועה. "הגברת קצב ההפצצות הברבריות על עזה והפגיעה באזרחים הם מכוונים מראש, הכיבוש נושא באחריות להשלכותיהן וישלם מחיר גדול יותר על פשעיו ולא יצליח לקבוע שום משוואה בשטח".
וכך שני הצדדים פועלים כיום: ראשית מתוך המחשבה על ההשפעה שיהיו למהלכים שלהם על דעת הקהל המקומית ורק אחר כך על המצב האמיתי של הציבור שלהם. לחמאס חשוב יותר לשווק את תדמית ארגון "ההתנגדות", בשעה שמנהיגיו בחול משתכנים להם בעיקר בדירות ומלונות פאר. לממשלת ישראל חשוב יותר לקדם את חוק הלאום המיותר והפוגעני מאשר להביא לפתרון של ממש בדרום.
אפשר כמובן לדוש לא מעט בטעות שנעשתה כאשר צה"ל ירה והרג שני אנשי חמאס שחשב שבכוונתם לירות לעבר ישראל, בשעה שהיו עסוקים בתרגיל "שופוני" בפני בכירי הארגון, כולל אלה מחו"ל. אך זו לא הנקודה. המצב הנוכחי יוביל לטעויות נוספות, אם לא בשבוע הקרוב הרי שבזה שאחריו. ההרג, הפצועים, הסבל משני הצדדים - יימשכו גם אחרי הפסקת האש הבאה. המצב ההומניטרי בעזה ילך ויחריף, ובמקום מהלך אסטרטגי של ממשלת ישראל שחוששת ממלחמה וחוששת מהסדרה דרמטית מול חמאס, נקבל כנראה חוק לאום 2 ובהמשך גם 3.