כוחות צה"ל, בשיתוף עם לוחמי משמר הגבול והמנהל האזרחי, הרסו הלילה (שבת) את ביתו של המחבל בן ה-16 שדקר למוות את דפנה מאיר בהתנחלות עתניאל בינואר האחרון. לפי הודעת דובר צה"ל, הבית ביטא נהרס בהתאם להנחיית הדרג המדיני.
הריסת הבית מגיעה לאחר שבג"ץ קבע בסוף החודש שעבר כי ניתן לבצע את המהלך, על אף היותו של המחבל קטין, ועל אף העובדה שהוריו מתגוררים בבית. בהחלטתו כתב השופט חנן מלצר כי הוא לא שמע מההורים גינוי למעשי בנם ועל כן הוא דוחה את עתירתם למנוע את ההריסה.
"זה המקום לציין כי הוריו של מ' לא נחקרו על יחסם לפיגוע בידי גורמי החקירה הרלוונטיים", ציין מלצר. "עם זאת, גם לאחר המעשה וגם בדיון שהתקיים בפנינו הם לא הביעו גינוי כלשהו למעשיו של מ' ואף מהראיונות שהם העניקו לתקשורת עולה, לכל היותר, רק הכחשה בדבר מעורבותו של מ' במעשה. גם לכך יש משקל בעת בחינת שאלת ההרתעה העתידית".
דברים אלה חוזקו בדבריו של מ' בחקירתו במשטרה, שמהם עלה רצונו להמשיך ולבצע פיגועים ביהודים: "מה אימא חושבת עליך עכשיו לאחר שביצעת את הפיגוע?", נשאל בחקירה והשיב: "שאני גיבור והבאתי הרבה כבוד למשפחתי". בנוסף לכך, נשאל: "מה התוצאה של המעשה שלך?". על כך הוא השיב: "שחרור פלסטין הוא בידי האסירים והשהידים והגיבורים ואנחנו נחזור לעכו, לחיפה, לטבריה, ליפו ולנצרת". אמירות חמורות יותר אמר בתגובה לשאלת החוקר: "אם הייתי משחרר אותך כעת, מה היית עושה?", שעליה ענה: "הייתי הולך למסגד אל-אקצא גם אם הייתי נרצח ובדרך הייתי רוצח כמה שיותר יהודים ציוניים".
המחבל הודה במעשיו והורשע בתחילת החודש שעבר בגרימת מוות בכוונה - עבירה המקבילה לרצח בדין הצבאי, וכן בעבירה של החזקת סכין. מכתב האישום נגדו עלה כי בערב הפיגוע, 17 בינואר, הוא ראה את מאיר משוחחת בטלפון בכניסה לביתה והבחין בנוכחות שניים מילדיה. לאחר שהעבירה את הטלפון לאחד מילדיה ויצאה לחזית הבית, הוא התנפל עליה ודקר אותה פעמים רבות בפלג גופה העליון, בעוד ילדיה חוזים במעשה. אף שניסתה להיאבק בו, התמוטטה מאיר לבסוף על גבה. בשלב זה ניסה הנער לשלוף את הסכין שנעץ בה, אך לא הצליח והחליט להימלט מן המקום. כשהגיע לביתו הוא שטף את ידיו מהדם והתיישב לצפות בסרט.
