אחרי 47 ימים של לחימה וכתישה של אלפי מטרות ברצועת עזה, התקיפות המגוונות מהאוויר לא הצליחו לשבור את חמאס - זו עובדה. יתרה על כך, הזרוע הצבאית של חמאס ואיתה ארגוני הטרור האחרים לא רק שלא נרתעו משיגור, אלא שמרו על "קצב אש" גבוה לאורך כל המבצע.
קצין בכיר באמ"ן הודה אמש (שבת) בתדרוך לכתבים כי חמאס ממשיך להתעקש ולנסות לצאת מהסבב הזה עם הישג משמעותי, ושה"התקפלות" היחידה שלו עד כה היא ההסכמה לתיווך מצרי. הוא עודנו נחוש להשיג נמל ימי ושדה תעופה, או לכל הפחות מזכר שמכיר בזכות זו.
נראה שבישראל לא מבינים את האיתנות של חמאס: לוחם מוג'אהדין, מי שפועל בשם האיסלאם הקיצוני, לא בהכרח יישבר בעקבות פגיעה בבני עמו, במשפחתו או בביתו. מבחינתו, זה כאב זמני ונקודתי. כדי להוציא למחבלים של חמאס את ה"חשק" לפגוע באזרחי ישראל וכדי לשבור את רוחם, נדרשת מערכה ארוכה ולא הישענות על רעיון של "דחיית הקץ" למערכה נוספת בעוד שנה. אם ישראל תצליח להרתיע את חמאס בצורה ניצחת, היא תקבל שקט של שנים.
אתמול בבוקר נחשפה בוואלה! חדשות הכוונה של צה"ל להחריף את ההתקפות נגד יעדי הטרור גם במחיר של פגיעה באוכלוסייה, ולראיה - אמש נפגע בניין דירות בן 14 קומות בשכונה מערבית של עזה, שבו היה חמ"ל של חמאס. אירוע כזה לא רק יוצר אפקט תודעתי עצום, אלא מראה שצה"ל הפשיל שרוולים.
ועם כל זאת, הפגיעה המשמעותית בחמאס לא יכולה להישען על התקיפה מהאוויר. כעת, יותר משבועיים אחרי שצה"ל נסוג מהרצועה, ברור שאין מנוס מכניסה קרקעית נוספת אם רוצים להגיע להישגים. עניין זה מטריד מאוד את ראשי חמאס. כניסה קרקעית כעת עשויה להיות נרחבת ולשנות את כללי המשחק. פעילות צבאית כזו יכולה לכלול כמה אפשרויות: כיתור כוחות "מוחלשים" (בניגוד להתמודדות עם המערכים המורכבים שלו, דוגמת אירוע שג'אעיה), השתלטות על מרחבים, איתור מוקדי שיגור והרג והכנעת עשרות חמושים. תמונות כאלה יפגעו פגיעה מורלית קשה בחמאס.
אלא שעם זאת, חשוב לזכור שמלחמה בטרור לא כוללת רק אמצעי לחימה וכישורים צבאיים, אלא גם חוסן אזרחי שנבנה לאורך השנים. אותו חוסן שבו ישראל מתגאה נפגע במידת מה בסבב הנוכחי. עזיבת התושבים בעוטף עזה מסמלת תפנית בהישגי צה"ל, שלא הצליח למצוא הגנה.
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com
(עדכון ראשון: 23:56)
