(בווידאו: הלווייתו של רס"ן צפריר בר-אור, הבוקר בחולון)
אלפי בני אדם ליוו היום (שני) בצהריים למנוחות בבית העלמין בחיפה את סרן צביקה קפלן בן ה-28, קצין המבצעים של גדוד הסיור של גולני, אשר נהרג אתמול בקרב בשכונת שג'אעיה שבמזרח עזה. קפלן, תושב קיבוץ מירב שבגלבוע, הותיר אחריו אישה, עדי, ושני בנים, אלקנה ונדב.
"צביקה, בעלי היקר, הבית המדהים שלי הוא אתה", ספדה לו אלמנתו עדי. "מתוך הבית הזה הצלחנו לצמוח ולהקים משפחה לתפארת - אלקנה ונדב המדהימים שאתה כל כך אהבת אותם. לא היה לך דבר חשוב יותר בעולם הזה. חינכת אותם לתפארת. תמיד אמרו לי: 'את מגדלת את הילדים לבד'. ואני עניתי: 'מה פתאום?'. הנוכחות שלך בבית הייתה כל כך עמוקה גם כשלא היית".
"בכל פעם שהיית מגיע הביתה זאת הייתה חגיגה", המשיכה עדי. "נסענו לטיולים ונהנינו כל כך. ביום שישי האחרון ירדתי להירגע קצת בסחנה לבד. צילמתי את המקום וכתבתי לך שיש מקום קסום שמחכה רק לך. כתבת לי שאתה מחכה לחזור. אני בטוחה שאתה עולה עכשיו למקום קסום הרבה יותר ואתה רגוע ושליו, ושמח על הדרך שבחרת בה. היית חדור באמונה ומלא במוטיבציה להחזיר את הכבוד לעם ישראל והדרך שלך, של עמידה איתנה בכל שלב בדרך, של הצלחה ללא פשרות, עברה לפקודיך. החיילים שלך כל כך העריצו אותך ואני כל כך אוהבת את כולם. צביקה שלי, היית איש של אמת, ענווה ואמונה. צדיק גדול. אני אמשיך לדבוק בדרך הזאת כי זו הדרך הנכונה. אהוב שלי, תהיה מליץ יושר על כל עם ישראל. כל המלאכים מחכים לך בזרועות פתוחות. תנוח בשלום על משכבך בשקט וברוגע ואנחנו נהיה בסדר".
דובר צה"ל התיר הבוקר לפרסם, מלבד שמו של סרן קפלן, את שמותיהם של שישה לוחמי גולני נוספים שנהרגו אתמול בחילופי האש ברצועה. רב-סרן צפריר בר-אור, סגן מפקד גדוד הסיור של גולני, בן 32 מחולון, סמל עוז מנדלוביץ', בן 21 מעצמון, סמל ניסים שון כרמלי, בן 21 מרעננה, מקס שטיינברג, בן 24, חייל בודד שגדל במקור בלוס אנג'לס שבארצות הברית, והתגורר בבאר שבע וסמל ראשון משה מלקו, בן 20 מירושלים.
בצהריים הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בחולון רב-סרן צפריר בר-אור. בר-אור, בן 32 מחולון, התגייס לחטיבת גולני בשנת 2000. "הוא רצה את זה מאוד. הוא סיים בהצטיינות את הגיבוש ל'עורב', סיים מסלול, והתאהב בצורה מוחלטת בצבא, בהווי ובגולני", סיפר אתמול בן, חברו של בר-אור. "הוא היה בן אדם פשוט, מצחיק, תמיד עם חוש הומור, תמיד חיובי. הוא שרד כל כך הרבה דברים הוא היה אלוף העולם".
"הוא רצה כל כך להגיע הכי גבוה שאפשר, בשתי ידיים ובשתי רגליים ולא רצה שיקצרו לו הליכים", הוסיף בן. "הוא היה שקט מטבעו, צנוע. אם היית רואה אותו ברחוב, היית אומר שהוא תלמיד תיכון. הוא השאיר אותנו עם חלל שאני לא יודע איך ומתי אפשר למלא אותו. הלוואי שהוא לא הלך לשווא. שיצא מזה משהו".
"בלתי נתפס לעמוד פה ולדבר עליך", אמר משה ממן, חבר ילדות של בר-אור. "גדלנו כחבורה שאתה היית עמוד התווך שלה. היה ברור לנו שתהיה מפקד מדהים - חייליך העריצו אותך והלכו אחריך בביטחון מלא. אני זוכר איך היית מגיע אלינו הביתה, מפרק את המקרר ומתלונן שאין לך מה לאכול. אתה ילד מצחיק בגוף של גבר. תמיד היינו משפחה ולנצח נישאר ככה". הוא חתם את דבריו ואמר: "ציף אתה הגיבור שלי של כולנו - גיבור ישראל. תמיד קראת לנו 'כיתה ו'3 טיפולית', נוח בשלום על משכבך חבר יקר. אוהבים לנצח, שלך, כיתה ו'3 טיפולית".
צפריר הותיר אחריו את אשתו סיון, בחודש השמיני להריונה, בתו בת שנה וחודש, הורים ואחות.
מוקדם יותר היום נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית שאול שבתל אביב סמל גלעד יעקבי בן ה-21. יעקבי גדל בקריית אונו. הוא התגייס במרץ 2012 ושם למד פיזיקה ומחשבים בתיכון "בן צבי". לפני הצבא הוא השקיע בכושר גופני והשתתף בתכניות אימונים כהכנה לשירות הצבאי. ידידתו סיוון סיפרה אתמול כי הוא אהב במיוחד לטפס על קיר טיפוס בקריית אונו.
חברו הטוב, ניב, סיפר כי גלעד "נלחם את החיים שלו כדי להתגייס לגולני", ודחה את הגיוס במיוחד כדי להגיע ליחידה שבה שירת. "הוא אהב מאוד את הצוות שלו. כשקיבל צ'ופר ויצא לקורס מדריכי ספורט, הוא כל הזמן אמר לי כמה הוא רוצה לחזור לצוות. אמרתי לו 'למה? אתה לא תצא הביתה בכלל', והוא אמר לי 'זאת המשפחה שלי, החיים שלי'. הוא ממש אהב אותם ורצה לחזור לצוות".
לפניות לכתב אחיקם משה דוד: ahikam77@walla.co.il