בית המשפט הציע להקל בהרשעה. הפרקליטות חזרה עם תשובה אחרת: להשאיר את ההרשעה על כנה, ולהחמיר משמעותית בעונש. בדיון שהתקיים הבוקר (ראשון) בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בערעורים בפרשת הפקרתו של רפאל אדנה ז״ל, הודיעה המדינה כי היא מתנגדת להמרת הרשעתה של קרול פסלר מהפקרה במודעות להפקרה ברשלנות. במקביל ביקשה להחמיר בעונש של שנת מאסר שנגזר עליה ולהגדיל את הפיצוי למשפחת רפאל, שנקבע על 10,000 שקל.
על המלצת השופטים לשנות את סעיף ההרשעה פורסם לראשונה בוואלה. בדיון הקודם ביקשה הפרקליטות שהות לבחון את ההצעה. הבוקר הודיע נציגה, עו״ד שגיא שגב מפרקליטות מחוז מרכז, כי הבחינה הסתיימה וכי המדינה עומדת על עמדתה. ״שמענו את הערות בית המשפט, ישבנו ושקלנו ובדקנו״, אמר. לדבריו, פרקליט המחוז מעורב בהחלטה, והפרקליטות אינה סבורה שנפלה שגיאה בסעיף העבירה שבו הורשעה פסלר.
בלב המחלוקת עומדת השאלה מה ידעה פסלר כשעזבה את זירת התאונה: האם הבינה שפגעה באדם והמשיכה בנסיעה, כפי שקבע בית המשפט לתעבורה, או שלא הייתה מודעת לפגיעה, אף שהייתה חייבת לעצור ולבדוק, כפי שטוענת ההגנה. ההבחנה הזאת היא שעומדת בבסיס בקשתה להמיר את ההרשעה לעבירה הקלה יותר.
״הוא לא שבר את היד, הוא מת״
לצד הטיעונים על מודעות, רשלנות ומתחמי ענישה, נשמעו באולם דבריה של שמחה אדנה, אמו של רפאל. היא פנתה לשופטים ואמרה: ״כמו שכולם יודעים, רפאל שלי כבר לא יחזור. המינימום המינימום שאני מבקשת שביהמ״ש צריך לעשות, זה שמי שפגעה וברחה במודע, תשלם על זה. איך יתכן שהבן שלי, החיים שלו הלכו, הוא לא שבר את היד, הוא לא שבר את הרגל. הוא מת. ילד בן 4. איך יתכן שהיא מבקשת להמשיך לחיות את החיים שלה, כמו שהיא אמרה בכתבה המפוארת שלה, זה הגורל. אם זה גורל, שתשלם על זה״.
האם ביקשה שההליך יסתיים בענישה שתיתן ביטוי לאובדן, והמשיכה: ״המינימום זה שהיא תשב בכלא ותשלם על מה שהיא עשתה. בשביל זה יש פה 3 שופטים. ניהלנו שנים משפט ונקבע שהיא ידעה. היא הלכה באותו יום ובדקה שהרישיון שלה בתוקף. היא ידעה שהיא עשתה משהו, שהיא פגעה באדם. היא אמרה בעדות שלה שהנכד בא לאסוף אותה. היא ידעה שהיא פגעה. אני מבקשת שתראו פה שיש במדינה הזו צדק, שמי שעשתה את זה, שתשלם, שנוכל לפחות לדעת שרואים אותנו במדינה הזאת״.
היא הזכירה את קביעת בית המשפט שלפיה פסלר ידעה שפגעה באדם, והתנגדה לבקשתה להמשיך בחייה בלי לשאת בעונש על ההפקרה.
בהמשך ביקשה פסלר לפנות למשפחה ואמרה: ״אני רוצה לפנות אל הוריו של רפאל ואל משפחתו. כמו שאמרתי בביהמ״ש בפתח תקווה, במבט לאחור, אין שום ספק שביום הנוראי הזה״. אמו של רפאל יצאה מהאולם בתחילת דבריה.
״הייתי צריכה לעצור את הרכב, לצאת וללכת אחורה, להסתכל מה באמת קרה ולקרוא לעזרה״, המשיכה פסלר. ״עשיתי טעות בשיקול הדעת. ואני מקבלת את האחריות על כך, ועל זה שהייתי רשלנית. לא ידעתי שפגעתי ברפאל. אם הייתי רואה שפגעתי בו, הייתי עוצרת מיד. לא עשיתי זאת, וזה דבר שלעולם לא אוכל לתקן עכשיו. זה האחריות שעלי לשאת וזה העול שאני אשא״.
פסלר הביעה צער וחרטה, אך המשיכה להכחיש שידעה בזמן אמת שפגעה ברפאל. לאחר שאמו שבה לאולם, פנתה אליה ואמרה: ״אני רוצה להגיד שהיא אמרה שהילד שלה הוא ילד של אור. אני שומעת את הדברים בלילה כשאני לא יכולה לישון. שמעתי אותך פה בביהמ״ש מדברת על הבן שלך. ילד מחייך, ילד שמלא באור. המילים האלה נשארות איתי, אני שומעת אותן בלילה כשאני לא יכולה לישון״.
פסלר פנתה גם לאביו של רפאל: ״לאביו, שמעתי את הכאב שלך, ועד כמה היה קשה לשרוד מאז היום הזה. הגעתי להבנה שאין דבר שאוכל לומר כדי להקל על הכאב שלכם ולו ליום אחד. אני יודעת שהחיים שלכם אף פעם לא יהיו כפי שהיו בעבר, לא בחגים, לא במועדים שמחים, לא בבקרים הרגילים של ימים רגילים, ואני יודעת שאין דבר שאוכל לתת לכם שממלא את החלל הזה״.
היא הביעה צער גם על מה שראה אחיו של רפאל ועל הפגיעה בסבו: ״אני מביעה את צערי ואת החרטה שלי על התוצאה הנוראה הזו. אני מצטערת על אחיו הצעיר, שראה מה שאף ילד קטן לא צריך לראות, והוא צריך לסחוב את זה איתו. ואני מצטערת על סבו שהחזיק את ידו״.
״אני לא מבקשת מכם לסלוח לי״, אמרה בסיום דבריה. ״אני רק רציתי שתדעו שהבן לא יישכח על ידי, הוא איתי בכל יום, והוא יהיה איתי עד יומי האחרון״.
המדינה: הספק הוסר בעדות בבית המשפט
הפרקליטות ביקשה מהמחוזי לתת משקל להתרשמותו של בית המשפט לתעבורה, ששמע את עדותה של פסלר והרשיע אותה לאחר ניהול הוכחות. שגב הפנה לקביעות על התחמקויות, סתירות וחוסר מענה לשאלות מהותיות, וטען כי לערכאה ששמעה אותה יש יתרון בהערכת מהימנותה.
התובע הכיר בכך שמקריאת הודעותיה במשטרה, ואולי גם מצפייה בחקירותיה, עשוי להתעורר ספק בנוגע למודעותה לפגיעה באדם. אלא שלטענתו, הספק הזה הוסר לאחר עדותה בבית המשפט. ״אנחנו חושבים שצריך לתת להתרשמות הזו את המשקל הכי גבוה״, אמר.
לצד העדות הפנה שגב לנזק שנגרם לרכב, לעדות חברתה הלן, שלפיה פסלר סיפרה שפגעה במשהו או במישהו ונשמעה מוטרדת, ולשיחה עם בתה לאחר התאונה, שבה עלה הצורך להתייעץ עם עורך דין. לטענת המדינה, השילוב בין הדברים מחזק את המסקנה בדבר מודעותה. התובע טען גם שפסלר שיקרה בנקודה הנוגעת לשיחה עם בתה.
בעניין העונש טענה הפרקליטות כי מדובר באירוע שחומרתו החריגה ותוצאותיו מצדיקות החמרה משמעותית. המדינה ביקשה בבית המשפט לתעבורה שלוש שנות מאסר בפועל, אך על פסלר נגזרו 12 חודשי מאסר, לצד פיצוי של 10,000 שקל למשפחה ופסילת רישיון נהיגתה לצמיתות.
ערעור המדינה על העונש ועל הפיצוי הוגש בהחלטת פרקליט מחוז מרכז, ד״ר חיים ויסמונסקי. בדיון הדגיש שגב כי המדינה מודעת לפסיקה בעבירות הפקרה, אך סבורה שבמקרה הזה נדרשת ענישה מחמירה יותר. בהתייחס לפיצוי השווה לפסק דין אחר שבו נפסקו 20 אלף שקל לילד שסבל משבר ברגל, ושאל כיצד במקרה של רפאל נקבע פיצוי של 10,000 שקל בלבד.
ההגנה: להימנע ממאסר, לתת משקל למצב הרפואי
סנגורה של פסלר, עו״ד שחר מנדלמן, ביקש לקבל את ערעורה על ההרשעה ולהימנע משליחתה למאסר בפועל. הוא הפנה לגילה המבוגר, להיעדר עבר פלילי ולמסמכים רפואיים שהוגשו, וטען כי מצבה הרפואי והקוגניטיבי הידרדר וכי היא נמצאת בהליך דמנטי. לדבריו, הממצאים מצדיקים הקלה ואף חריגה ממתחם הענישה.
מנדלמן התנגד גם לזקיפת ניהול משפט ההוכחות לחובתה. לדבריו, לאחר שנכנס לייצוג בשלב פרשת ההגנה, ביקש להיפגש עם התביעה ולשכנעה שסעיף העבירה שגוי, אך בקשתו לא נענתה. אם המחוזי יקבע שיש להמיר את ההרשעה להפקרה ברשלנות, טען, יהיה בכך חיזוק לכך שניהול ההוכחות היה ענייני.
הסנגור הציג פסיקה בנוגע לענישה בעבירות הפקרה ולהבחנה בין מאסר בפועל לעבודות שירות. הוא טען שבית המשפט לתעבורה לא נתן משקל מספק לנסיבותיה של פסלר, וביקש להתחשב גם באירועים שליוו את המשפט: איומים, השחתת מרפאת בתה והשלכת דיו אדום על פסלר באחד הדיונים. לדבריו, הלחץ הציבורי והתקשורתי הפך את חייה ואת חיי בתה לסיוט מתמשך.
עוד טען כי פסלר אינה אחראית לגרימת התאונה עצמה, וכי יש להבחין בין התאונה לבין עבירת ההפקרה. לדבריו, אמבולנס הגיע לזירה ורפאל קיבל עזרה במקום, ולכן להפקרה לא הייתה השפעה על התוצאה הטרגית. זו טענת ההגנה. הוא הוסיף כי פסלר שילמה את הפיצוי שנפסק, וכי ד״ר רובינשטיין קיימה עמה פגישות מאז התאונה וממשיכה להיות עמה בקשר.
בתשובתה הדגישה הפרקליטות כי המסמכים הרפואיים הוגשו בהסכמה ונסיבותיה האישיות של פסלר כבר נשקלו. שגב טען כי היותה אישה מבוגרת ונורמטיבית אינה נסיבה חריגה כשלעצמה בתיקי תעבורה, וכי במקרה הזה האינטרס הציבורי והטרגדיה הקשה מצדיקים החמרה. ״רפאל אדנה ז״ל הוא זה שצריך להיות לעיני כבודכם״, אמר לשופטים.
התאונה אירעה בנתניה ב-2023, בעת שסבו של רפאל חצה את הכביש עם שני נכדיו, שלא במעבר חצייה. רכבה של פסלר פגע ברפאל ובסבו, והיא המשיכה בנסיעה בלי לעצור ולהזעיק עזרה. רפאל נפצע קשה ובהמשך מת מפצעיו. בית המשפט לתעבורה קיבל את עמדת הפרקליטות וקבע כי פסלר הייתה מודעת לפגיעה באדם.
כעת מונחים בפני המחוזי ערעורה של פסלר על ההרשעה ועל העונש, וערעור המדינה המבקש להחמיר בענישה ולהגדיל את הפיצוי. בתום הדיון החליט בית המשפט לדחות את התיק לעיון ולמתן פסק דין, במועד שיימסר לצדדים. ההכרעה אם לשנות את ההרשעה, ואם להקל בעונש או להחמיר בו, טרם ניתנה.