הבוקר (ראשון) נגזר דינה של רואן עבד אל חי, הסייעת מקבוצת התינוקייה ב"גן של סיגל" בהוד השרון: עשר שנות מאסר, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 450 אלף שקל להורי הפעוטות. עבד אל חי, בת 35 מטירה, הורשעה ב-277 עבירות אלימות כלפי שמונה פעוטות בני שמונה חודשים עד שנה וחצי. גזר הדין מתאר כיצד הכתה אותם, טלטלה והטיחה אותם במזרנים וברצפה, בעטה בהם ודחפה בכוח לפיהם אוכל שאספה מהרצפה.
המעשים התרחשו בין מאי ליולי 2023, במשך כחודשיים וחצי. בחלק מהימים ספגו הפעוטות כמה תקיפות, לעיתים בנוכחות ילדים אחרים. מי שהייתה אחראית להאכיל אותם, להרדים ולהרגיע אותם, הפכה את הפעולות הבסיסיות האלה להזדמנויות לפגיעה. בית המשפט קבע כי לא מדובר בפרץ רגעי: האלימות חזרה על עצמה במשך עשרות ימים, לעיתים כמה פעמים ביום.
ב-19 באפריל 2026 הורשעה עבד אל חי בתשע עבירות התעללות בקטין חסר ישע בידי אחראי, ב-146 עבירות תקיפת חסר ישע בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש וב-122 עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט קבע כי התעללה בשבעה משמונת הפעוטות. ביחס לפעוט השמיני הורשעה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש.
אגרופים לתינוקת בת שמונה חודשים ופעוטות שהוטחו במזרנים
אחת הפעוטות הייתה בת שמונה חודשים בלבד. היא שהתה בגן שבוע אחד. לפי גזר הדין, ב-13 ביולי אחזה בה עבד אל חי בצווארה בשתי ידיה, סובבה אותה והטיחה אותה בחוזקה על בטנה במזרן. באותו יום הכתה אותה בחלק האחורי של הראש, השליכה אותה על המזרן ובהמשך סטרה לה.
ארבעה ימים לאחר מכן שכבה התינוקת בעגלה ובכתה. עבד אל חי הצמידה את ידה לפניה, ובהמשך לפיה ולאפה, והצמידה אותה בכוח לעגלה. היא הרימה אותה מזרועותיה והטיחה אותה בעגלה. בהמשך, בעודה אוחזת בטלפון ביד אחת, הכתה אותה בידה האחרת שלוש פעמים באגרופים בבטן, ואז באגרוף נוסף בפנים. התינוקת פרצה בבכי.
גם פעוטות גדולים מעט יותר לא יכלו להתגונן. ב-14 במאי הרימה עבד אל חי פעוטה מזרוע אחת, כשגופה באוויר, וזרקה אותה בחוזקה על פעוטה אחרת ששכבה על מזרן. היא התיישבה בכניסה לחדר בגבה אל השתיים. הפעוטה שנזרקה נותרה לשכב על חברתה במשך כדקה, בוכה, עד שהפעוטה שמתחתיה זחלה החוצה. דקות לאחר מכן שבה הסייעת, הרימה את הפעוטה ממכנסיה, טלטלה אותה והשליכה אותה כשפניה לתוך המזרן.
למחרת חזרה ופגעה באותה פעוטה לאורך היום. באחד האירועים זרקה אותה מגובה על המזרן, הרימה אותה מרגליה והטיחה אותה שוב כשפניה כלפי מטה. באירוע אחר הרימה אותה מכף ידה. הפעוטה לא הצליחה לעמוד ונפלה לרצפה. בהמשך בעטה בה הסייעת בגב, בעודה בוכה.
בגזר הדין מתוארים גם שימוש בכפכף להכאת פעוטות, מכות במרפק, צביטות בפנים ודחיפות באמצעות הרגל. ב-14 ביוני, לאחר שפעוט נגע בצעצוע שהחזיקה פעוטה אחרת, הסירה עבד אל חי את הכפכף מרגלה והשליכה אותו לעברו. הכפכף פגע בידו. אחר כך קמה והכתה אותו באמצעותו בירך.
ב-26 ביוני, לאחר שפעוט נשך את רגלה של פעוטה אחרת, גררה אותו אליה, הרימה והטיחה אותו על גבו במזרן, והכתה אותו. בהמשך בעטה בו שלוש פעמים עד שהתהפך על בטנו. היא הוסיפה לבעוט בגבו וברגלו. מאוחר יותר באותו יום סטרה לו בשתי לחייו משום שהפריד את פרוסות הכריך שאכל. אחר כך בדקה את לחיו, מרחה עליה חומר שהוציאה מהמקרר ושבית המשפט לא קבע את טיבו המדויק, ניקתה אותה ולבסוף חיבקה ונישקה אותו.
המעבר הזה, ממכות לחיבוק, קיבל מקום בגזר הדין. השופטת קבעה כי לעיתים האלימות הופיעה בפתאומיות, ללא אירוע מקדים, והוסיפה לפעוטות פחד וחוסר ודאות. בחלק מהזמן הייתה הסייעת רכה ואוהבת כלפי אותו ילד ממש. לפי התסקיר ועדויות ההורים, התהפוכות האלה הוסיפו לבלבול ולהשלכות הפגיעה.
אוכל מהרצפה, בקבוקים בכוח והשפלות
גם האוכל הפך לחלק ממסכת האלימות. ב-4 ביולי אספה עבד אל חי שאריות מהרצפה והחזירה אותן לצלחת שממנה האכילה את הפעוטות. היא משכה בכוח את ראשו של פעוט לאחור ודחפה אוכל לפיו. הוא בכה, ובהמשך נאחז בחוזקה בשולחן ודחף אותו. הסייעת המשיכה להכניס אוכל לפיו, גם כשהוציא אותו. לאחר מכן מילאה את כף ידו באוכל ודחפה את ידו אל פיו, תוך דחיפת ראשו לאחור.
לצידו ישבה פעוטה אחרת וצפתה במתרחש. כשאוכל נפל לרצפה, אספה אותו עבד אל חי, הניחה אותו בחזרה על כיסא האוכל שלה והכניסה חלק ממנו לפיה. אחר כך הכתה אותה בפה ובאף. באירועים אחרים דחפה בקבוק לפיו של תינוק ותמכה בו באמצעות בובת פרווה, כרית או שמיכות. כשהוציא את הבקבוק, אחזה בפניו, טלטלה או הכתה אותו והחזירה את הבקבוק בכוח.
בית המשפט תיאר גם השפלות, ובהן העברת מטאטא על גופו של פעוט ששכב בזמן שהסייעת טאטאה את הרצפה. במקרה אחר הותירה מגבון בפיה של פעוטה במהלך החלפת חיתול. כשהפעוטה הוציאה אותו, הצמידה אותו הסייעת שוב. פעוטות שהוכו נותרו לעיתים לבדם בחדר, בוכים, לאחר שעבד אל חי יצאה וסגרה את הדלת.
"היום את כבר לא נכנסת לבית שלי, אבל את עדיין נכנסת לי לסיוטים"
אלא שהפגיעה לא הסתיימה עם סגירת הגן. תסקיר נפגעי העבירה, שעליו הסתמך בית המשפט, מתאר ילדים עם קשיי שינה, צרחות בלילה, קשיי אכילה, התפרצויות זעם וחוסר אמון במבוגרים. הוא מתאר גם הורים שנזקקו לטיפול נפשי, פגיעה בעבודה, משברים זוגיים והשלכות על האחים והאחיות.
אחד הפעוטות, שהיה בן כעשרה חודשים בזמן האירועים, תואר בידי הוריו כתינוק רגוע וחייכן לפני כניסתו לגן. עוד לפני חשיפת הפרשה החל לבכות מתוך שינה וסירב להאכלה. ימים לפני החשיפה אושפז בטיפול נמרץ לאחר שנחנק בגן. לפי התסקיר, מנהלת הגן הציגה את האירוע כאילו הסייעת הצילה אותו. בטיעוניה לעונש טענה התביעה כי עבד אל חי לא דיווחה על מצבו הרפואי הדחוף, שהוביל לניתוח חירום.
לאחר סגירת הגן התקשה אותו ילד להסתגל למסגרת חדשה, סבל מקשיי שינה, מעיכובים מוטוריים והתפתחותיים ומקשיי ויסות. אמו אובחנה עם פוסט טראומה ונאלצה לעזוב את עבודתה. אביו נזקק לטיפול פסיכולוגי. גם ילדיהם הגדולים נפגעו: לפי התסקיר, האח כעס על הוריו ועל אחיו הקטן, והאחות קיבלה על עצמה תפקוד הורי.
"שלוש שנים עברו, אנשים נוטים לחשוב שעם הזמן הכאב דוהה, שהחיים חוזרים למסלולם, אבל טראומה לא מתנהגת ככה", אמרה האם בבית המשפט. "היא לא נשארת בעבר, היא נכנסת איתך לכל בוקר, לכל לילה, לכל החלטה, לכל פרידה מהילדים".
בהמשך פנתה לסייעת: "איך בכל בוקר קיבלת ממני את הדבר היקר, הכי יקר שלי, אחרי שסמכתי עלייך? סמכתי עלייך עד כדי כך שהכנסתי אותך לבית שלי". את דבריה חתמה במשפט: "היום את כבר לא נכנסת לבית שלי, אבל את עדיין נכנסת לי לסיוטים".
פעוט נוסף, שהיה בן כשנה ושלושה חודשים, משולב כיום בגן חינוך מיוחד בשל עיכוב שפתי ומקבל גמלת ילד נכה. לפי התסקיר, הוא סובל מביעותי לילה, קשיי אכילה והתנהגות אלימה, אך גם מכניעות: אינו קם מהמזרן עד שהוא מקבל אישור, ונמנע מבכי אפילו לאחר מכה חזקה. "אני לא בוכה", הוא אומר. אמו סיפרה כי מאז שהיה בן שנה וחצי הם עוברים איתו מטיפול לטיפול ומאבחון לאבחון.
השופטת הקפידה להבהיר כי אינה קובעת שמעשי הסייעת גרמו לכל קשייו. עם זאת, כתבה שאם הגיע לגן כשהוא זקוק לתשומת לב מיוחדת, הפגיעה בו קשה במיוחד. אמו תיארה דברים ששמעה מאנשי המקצוע: "ד.ד לא יזכור, אבל הגוף שלו יזכור".
ההשלכות על הילדים והמשפחות
אמה של פעוטה אחרת הייתה זו שבזכותה נחשפה הפרשה. לפי התסקיר, הילדה חזרה מהגן מותשת וכבויה, סבלה מחבלות חוזרות ומקשיי שינה וצרחה בלילות. לאחר החשיפה פיתחה קשיים סביב אוכל, תוקפנות ותגובות רגשיות קיצוניות. היא נמצאת בטיפול רגשי במסגרת בריאות הנפש. הוריה נקלעו למשבר זוגי קשה ולהליכי גירושין. גם בביתם עבדה עבד אל חי כמטפלת, דבר שעורר בהם חשש לפגיעות נוספות.
פעוטה נוספת מתקשה לתת אמון בדמויות סמכות ולהסתגל למסגרות חדשות. אחותה בת השבע, שגם שהתה בגן, ישנה עם כובע משטרה כדי לזכור שיש מי ששומר עליה. אצל ילדה אחרת תוארו צורך חזק בשליטה, בררנות קיצונית באוכל, התפרצויות זעם והימנעות משימוש בשירותים מחוץ לבית. בגן היא חרדתית וצייתנית, ובבית התנהגותה שונה. הוריה ביקשו תמיכה וליווי מקצועי למשפחות.
ילדה ששהתה בגן כחודש בלבד סובלת, לפי התסקיר, מהימנעות ממאכלים וממרקמים מסוימים, מהתעוררויות בלילה ומתוקפנות. אמה גילתה את הפרשה כשבאה לאסוף אותה וראתה את הסייעת מוצאת באזיקים. אצל הפעוט שבעניינו הורשעה עבד אל חי בעבירת תקיפה אחת תוארו צרחות אימה בלילות, קשיי פרידה וחשדנות כלפי מבוגרים חדשים. הוריו דיווחו גם על שיפור במצבו בהמשך.
הוריה של התינוקת בת שמונת החודשים תיארו את הצפייה בסרטונים כ"טראומה קשה בפני עצמה". אביה סבל מפלאשבקים ומסיוטים ונזקק לטיפול נפשי, ואמה נעדרה מעבודתה. אחרי הוצאתה מהגן לא הכניסו אותה למסגרת אחרת במשך תקופה ממושכת. הם חששו גם להשלכות על בתם הבכורה, ששהתה באותו גן שלוש שנים.
התביעה ביקשה 14 שנות מאסר, ההגנה טענה לקבלת אחריות
התביעה ביקשה לגזור על עבד אל חי 14 שנות מאסר, בתוך מתחם שבין 13 ל-17 שנים. היא הדגישה את מאות העבירות, את תדירות האלימות ואת ניצול התלות המוחלטת של הפעוטות בסייעת. עוד הצביעה על הפער בין יחסה להורים לבין מעשיה בילדים, פער שבעקבותיו חלק מההורים הכניסו אותה לביתם וסמכו עליה גם שם.
ההגנה לא חלקה על חומרת המעשים, אך טענה שעבד אל חי קיבלה אחריות וחסכה זמן שיפוטי כשלא ביקשה לחקור עדים והסכימה להגשת הראיות והסרטונים. הסנגור טען כי המחלוקת על פרשנות הסרטונים הייתה ממשית, וכי אין להעניש פעמיים על אותה תשתית של מעשי תקיפה והתעללות.
בית המשפט זיכה אותה ב-64 מהמקרים שיוחסו לה, בין משום שההתנהגות, אף שלא הייתה ראויה, לא עלתה לכדי עבירה פלילית, ובין משום שאיכות הסרטון לא אפשרה לקבוע במדויק מה עשתה. השופטת קבעה כי ניהול ההגנה לא היה הליך סרק והניב תוצאות לטובתה.
היא זוכתה גם מהאישום שייחס לה התעללות נפשית בכלל ילדי הגן בשל נוכחותם בעת פגיעה בילדים אחרים. השופטת הסבירה כי לא תמיד ניתן היה לזהות את הפעוטות שצפו במעשים או לקבוע מהו הנזק הנוסף שנגרם להם כצופים. לצד זאת, הבהירה כי הסרטונים מראים שילדים נכחו בחלק ניכר מהתקיפות, וכי גם הסבל והפחד שנגרמו להם הם חלק מתמונת הנזק.
עבד אל חי עבדה בגן כעשר שנים והיא נעדרת הרשעות קודמות. קודם לכן השלימה לימודים מקצועיים במזכירות משפטית ורפואית ובתחומי האופנה. בתסקיר שירות המבחן תוארו קשיים אישיים ורגשיים, אבחון של הפרעת אישיות ופוסט טראומה מורכבת. היא אמרה שנבהלה מעוצמת מעשיה כשצפתה בסרטונים בחקירה, והכירה בכך שמצוקותיה אינן תירוץ לאלימות.
הסייעת תיארה שחיקה, מחסור בכוח אדם וקושי להציב גבול לדרישות מנהלת הגן. לדבריה, בדיעבד הבינה שהיה עליה לעזוב את העבודה. היא גם ביקשה לקשור את מצבה למשבר זוגי. השופטת דחתה את הקישור הזה: המשבר התרחש, לפי התסקיר, כשנתיים לפני העבירות, ולכן הניסיון לקשור ביניהם נראה לה חסר בסיס.
באוגוסט ובספטמבר 2026 השתתפה עבד אל חי בשמונה מפגשים בקבוצה טיפולית לגננות ולסייעות שפגעו בילדים. שירות המבחן התרשם מקבלת אחריות ומחרטה, העריך שהסיכון להישנות עבירות נמוך והמליץ שלא למצות עמה את הדין מבחינת אורך המאסר. היא הצהירה שלא תשוב לטפל בפעוטות.
השופטת להורים: "אל לכם להלקות עצמכם. אין על מה"
השופטת קיבלה כי היא מצטערת ומתביישת, והתחשבה בהיעדר עבר פלילי, בנסיבותיה האישיות ובתקופת מעצר הבית. עם זאת, ציינה שלא הוצג צעד מעשי של פיצוי מראש, והדגישה את הצורך בהרתעה דווקא בעבירות שקשה לחשוף, משום שהנפגעים אינם מסוגלים לספר מה נעשה להם. היא קבעה מתחם ענישה של תשע עד 13 שנות מאסר וגזרה עליה עשר שנים.
הפיצוי, בסך 450 אלף שקל, יחולק בהתאם למידת הפגיעה בכל פעוט. בית המשפט קבע כי שני הפעוטות שנפגעו במספר הרב ביותר של עבירות ובמספר הרב ביותר של ימים הם א.א וד.ד. בשל הפיצוי המשמעותי לא הוטל קנס. השופטת ציינה כי עדיין אי אפשר לדעת אילו צלקות יישאו הילדים ומשפחותיהם בעתיד.
לצד הקביעה שחלקה של הסייעת בעבירות מלא, העלתה השופטת גם שאלה על הפיקוח בגן: כיצד האחראית עליו לא צפתה במצלמות האבטחה לאורך התקופה ולא פיקחה כראוי על המתרחש בתינוקייה. כמה מההורים הביעו בתסקיר כעס על כך שבעלת הגן לא נכללה בכתב האישום.
את גזר הדין סיימה השופטת בפנייה להורים שהאשימו את עצמם. "יודעת אני שמבחינת ההורים, פרשה עצובה זו לא באה אל קיצה והדאגה מפני השלכותיה תלווה אותם גם בעתיד", כתבה. "לא יכולתם לדעת. כלפיכם עשתה הנאשמת רושם מצוין. בדקתם מה שהיה צריך לבדוק עובר להכנסת הילדים לגן וקיבלתם המלצות טובות".
היא הזכירה שהמעשים נעשו בילדים שטרם יכלו לדבר ולספר על המתרחש, וחתמה: "הרצון של הורה לאפשר לילדו עצמאות מסוימת ולא 'לעשות עניין' מכל פצע או חבורה הוא דבר חיובי, שיאפשר לילדיכם לצמוח ולפרוח. אל לכם להלקות עצמכם. אין על מה".