יוסי כמיסה הגיש ביום ראשון לבית המשפט המחוזי מרכז לוד את ערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו נגדו בבית משפט השלום בפתח תקווה, במסגרת קובלנה פלילית שהגיש נגדו יו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. הקובלנה הוגשה בעקבות פרסומיו של כמיסה, בהם טען כי ליברמן הציע לו מאה אלף דולר כדי לרצוח את ניצב סנדו מזור. בפסק הדין, שניתן באוקטובר האחרון בידי השופט ארז נוריאלי, הורשע כמיסה בשלוש עבירות לשון הרע ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי כספי.
בערעור, שהוגש באמצעות עו"ד אייל בסרגליק, נטען שפסק הדין רצוף שגיאות מהותיות, משפטיות ודיוניות. לטענת כמיסה, בית המשפט שגה כשהסכים לברר במסגרת קובלנה פלילית פרטית טענה שלפיה ליברמן הציע לו לבצע רצח של קצין בכיר במשטרה, סוגיה המהווה בירור עבירת פשע חמור שאינה נתונה בסמכות של קובלנה פרטית.
בהיעדר חקירה משטרתית, כך נטען, נדרש בית המשפט להסתפק בעדויות בלבד, ללא כלים או סמכויות חקירה, באופן שיצר עיוות דין מובנה. כמיסה מציין כי טענותיו לא נבדקו על ידי המשטרה או היועצת המשפטית לממשלה, וכי חומרי חקירה היסטוריים שנמסרו לו היו חלקיים בלבד מה שמנע ממנו להוכיח שתיאר את האירועים בזמן אמת בפני גורמי אכיפה.
הערעור מעלה טענות כבדות על אופן ניהול המשפט. נטען כי בית המשפט ביסס את הכרעתו כמעט בלעדית על התרשמות מעדותו של כמיסה, תוך התעלמות מראיות חיצוניות שהוגשו בהסכמה: תמליל שיחה בין ניצב משה מזרחי ז"ל לעיתונאית אילה חסון, עדות אשתו של כמיסה על כך שחזר לביתו חבול ומדמם ביום שבו אמור היה להיפגש עם מזרחי, וכן על העובדה שעדי מפתח ניצב מזרחי, ניצב גנות ועו"ד יעקב וינרוט נפטרו ולכן לא ניתן היה להשמיע את עדותם.
מנגד נטען כי עדותו של ליברמן רצופה סתירות, וכי גרסתו משתנה באופן המעיד על ניסיון להרחיק עצמו מהקשר ארוך השנים עם כמיסה. לטענת כמיסה, אותו קשר הכולל עשרות פגישות, משרות שסודרו לו ושיתופי פעולה הוכח בחומר שהוצג.
הערר שהוגש מייחס גם משמעות לעובדה שליברמן ומפלגתו בחרו בהליך של קובלנה פלילית פרטית במקום בפנייה למשטרה. לטענת כמיסה, מדובר בשימוש לרעה בכלי הפלילי, שמטרתו להשתיקו ולהענישו ולא לחשוף את האמת. עוד נטען כי ליברמן עצמו פרסם לשון הרע כלפיו בתפוצה רחבה, אך בשל חסינותו אין אפשרות להגיש נגדו קובלנה.
עו"ד אייל בסרגליק, המייצג את כמיסה יחד עם עו"ד דניאל הרמן, מסר: "הערעור הוגש כי כמיסה אמר אמת ובית המשפט לא בחן אותה. בימ"ש לא נתן לזה כל ביטוי, כי ליברמן עשה שימוש ציני בחסינותו, מה שיצר לו יתרון דיוני אדיר. כך שבמקום שנדון בשידול שלו לרצוח ניצב, עסקנו בהאם כמיסה אמר אמת, כשלבימ"ש לא היה את הכלים לבדוק זאת. בית המשפט איננו יחידה חוקרת, ולכן לא יכול היה לאמת את הדברים שאמר כמיסה, דברים שאילו היועצת המשפטית הייתה פותחת בבדיקה המינימלית ובהמשך בחקירה, כפי שהיא מחוייבת לעשות, הרי שאז הדברים היו יכולים להיות מוצגים בהגינות במשפט קמא. אנו מאמינים שבערעור הצדק והאמת ינצחו".