בית המשפט העליון קיבל היום (ראשון) עתירה של הסנגוריה הציבורית וקבע כי המשטרה אינה מוסמכת לבצע חיפוש בחומרי מחשב או בטלפון נייד של חשודים ללא צו שיפוטי, גם אם קיבלה את הסכמתם לכך.
השאלה המרכזית שעמדה בלב פסק הדין הייתה האם המשטרה רשאית לבצע חיפוש במכשירי טלפון ניידים של נחקרים ללא צו שיפוטי, בהסתמך על הסכמתם?
הסנגוריה הציבורית, שהגישה את העתירה, טענה שהנוהל של המשטרה ושל הפרקליטות המאפשר חיפוש בהסכמה סותר את לשון החוק - המציינת במפורש שחיפוש בחומר מחשב ייעשה רק על פי צו של שופט. בנוסף, נטען על ידם כי חיפוש כזה פוגע בזכויות חוקתיות וכי ההסכמה שניתנת על ידי נחקר בחדר החקירות, במיוחד כשהוא עצור, אינה יכולה להוות הסכמה מדעת.
מנגד, היועצת המשפטית לממשלה, פרקליט המדינה ומשטרת ישראל, טענו שהחוק אינו מהווה "הסדר שלילי" ששולל את יכולתו של אדם לוותר על זכותו לפרטיות. הם הוסיפו כי חיפוש כזה הוא כלי חיוני לאכיפת החוק והסכמה מצד החשודים מאפשרת לחפים מפשע להוכיח את חפותם במהירות.
ההכרעה
הרכב בג"ץ, שכלל את המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופט דוד מינץ, ביטל את הנוהל של המשטרה וקבע כי החיפוש בחומר מחשב הוא חיפוש שונה בתכלית מחיפוש רגיל, וזאת בשל הפגיעה העמוקה בפרטיות, הן של החשוד והן של צדדים שלישיים.
בג"ץ קבע בהחלטתו כי לשון החוק מפורשת וברורה וקובעת כי חיפוש בחומר מחשב יבוצע על פי צו שופט בלבד.
המשנה לנשיא סולברג כתב: "משבאתי לכלל מסקנה כי המשטרה נעדרת סמכות לעריכת חיפוש מוסכם בחומר מחשב, בהעדר צו שיפוטי, סבורני כי אין מנוס מהפיכת הצו על-תנאי למוחלט; אציע אפוא לחברַי כי כך נעשה, ונורה על ביטול הסעיפים בנוהל המתירים חיפוש בחומר מחשב בהתבסס על הסכמת הנחקר. לצד זאת, בשים לב לטענות המשיבים באשר לחשיבותו של כלי זה לשם ביצוע תפקידיהם, ומתוך כוונה לאפשר שהות מספקת להסדרת הסוגיה בחקיקה, על כל המשתמע מכך (ככל שיראה המחוקק לנכון לעשות כן), אציע כי הביטול לא יכנס לתוקפו באופן מיידי, אלא לאחר תקופת מעבר של 18 חודשים".