סיכום עדות חפץ: לתביעה סיפק לחם וחמאה, להגנה סיפק ממתקים

אחרי שהבהרנו לאורחנו את ההקשר, נברר עכשיו היכן עומד המשפט לאחר עדותו של אותו עד מדינה, עד המדינה הראשון מבין שלושה במשפט נתניהו.

למרבה התדהמה, חפץ הוא כנראה עד המדינה הראשון בהיסטוריה של עדי המדינה במשפטים מתוקשרים, שטופל בכפפות של משי על יד כל צוותי הסניגורים של הנאשמים במשפט. עד מדינה, בדרך כלל, הוא העד הנחבט ביותר על ידי הסניגורים. הם עושים הכול כדי לערער את אמינותו, לפגוע בו, לכתוש אותו, להפוך אותו לאבק אדם. ראינו את מה שעשו לעדי המדינה באין סוף פרשות: הבולט שבהם היה כמובן שמואל דכנר, עד המדינה בפרשת הולילנד, שנכתש עד נשימתו האחרונה (באופן מילולי) על ידי הסניגורים של אהוד אולמרט; ראינו את זה כשמשה סלע הופשט במשפטו של שלמה בניזרי, וראינו זאת כשהסניגורים של אריה דרעי ניסו בשנות התשעים לשחוט בשחיטה כשרה את יעקב שמולביץ'.

סניגורים נוהגים לכנות עדי מדינה באולם "שקרן", להטיח בו "אתה משקר", לעשות הכול כדי להוציא אותו משלוותו. אצל חפץ עוד ציפינו שהכתישה הזאת תהיה על טורבו, שכן במשך השנים האיש צבר אויבים רבים, בעיקר בתחום התקשורת, אנשים רבים שהסתכסכו עמו, שדעתם עליו ועל מידותיו רעה מאד. איך קרה שדווקא הוא מכולם הפך להיות עד המדינה המחובק ביותר בהיסטוריה המשפטית של ישראל?

בתחילה החקירה הנגדית נראתה כאילו היא מתקדמת בכיוון הרגיל והמוכר של חקירות עדי מדינה. פרקליטו של נתניהו, עו"ד בעז בן צור, עקץ כמה פעמים את העד, למשל סינן לעברו כשיצא מהאולם שלא ישכח לקחת עמו את מכשיר ההקלטה (כלומר להזכיר שהוא מקליט סדרתי);

היו עוד כמה עקיצות, אולם מהר מאד הטון והמוזיקה השתנו. זה החל עם הצלילה העמוקה של בן צור אל סיפורי הלחץ שהופעל על חפץ ערב עדותו. הרחבנו כאן בעבר בעניין זה, ובעניין של חפץ לנפח את הסיפור הזה ככל שרק יוכל, בעיקר משום שבכוונתו לתבוע את המדינה על נזקים שכביכול נגרמו לו.

במהרה בן צור גילה שחפץ גם זורם אתו בחקירה הנגדית הסיזיפית על הידיעות שפורסמו בוואלה! הוא אישר לבקשתו של בן צור כי רבות מהידיעות הללו היו עוינות לנתניהו ואוהדות את יריביו, ואף תיבל מיוזמתו את תשובותיו בתיאור עיתונאי וואלה! כשמאלנים תל-אביבים.

ההדרנים הללו, שחפץ באדיבותו סיפק לפרקליטי נתניהו, הסבו לסניגורים הנאה רבה. הוא גם זרם עם הסניגורים בהגדרות מעין פרשניות לסיטואציה, ואמר כי העובדה שנתניהו עומד לדין בפרשת 4000 היא "הזיה".

כך בן צור, ואחריו ז'אק חן שמייצג את אלוביץ', ראו שאין טעם בקונפרונטציה מיותרת עם העד, ואחריהם ראתה זאת גם עו"ד איריס ניב סבאג, שמייצגת את נוני מוזס; גם היא חיבקה את חפץ מטאפורית, והרבתה לשבח את דוברותו המקצועית, וזאת כדי להרחיקו עד כמה שאפשר מהתזה שלפיה מוזס שולט ללא מצרים בתוצרי הכתיבה של עיתונאי ידיעות אחרונות. ההגנה קיבלה ממתקים רבים מחפץ, אך לא קיבלה ממנו לחם וחמאה.

הלחם והחמאה של כל חקירה נגדית, הם ערעור עדותו של עד התביעה וסתירת עדויותיו. אין ולו מקום אחד חשוב, מהותי, שבו ההגנה הצליחה לסתור באמצעות החקירה הנגדית של חפץ דברים שאמר בעדותו הראשית - לא בדבר המסרים שהעביר חפץ מאלוביץ לנתניהו, לא בדבר הפגישה שהתקיימה בבלפור, לא בדבר ההנחתות שהועברו לאתר וואלה! הסניגורים יכולים מבחינתם לטעון כי מלכתחילה העדות הראשית היתה חלשה, דרדלה ובלתי מפלילה, ולכן אין טעם לעסוק בה יותר מדי. אולי, אבל חלשה או חזקה, מצבה לא ממש השתנה לאחר החקירה הנגדית.

לפני שננתח כיצד העדות הזאת הסתיימה בעיניה של התביעה, בואו נדבר רגע על "ההזיה", שדיבר עליה חפץ - הכינוי שנתן לאישום נגד נתניהו בתיק 4000. ובכן, כשחפץ מנה בעדותו הראשית את הסיבות שבגינן החליט לחתום על הסכם עד מדינה, הוא באמת הסביר כי לא ראה במעשיו בפרשה עבירות פליליות, זולת מחיקת הטלפונים הניידים. כשחושבים על האמירה הזאת של חפץ, יש בה פרדוקס, שכן מה שהיה מתועד באותם טלפונים ניידים, הוא מידע על אודות המעשים, שחפץ טוען שאינם פליליים. ובכן, אם המעשים שמתועדים באותם טלפונים אינם פליליים, אז מדוע למחוק אותם כשמתפרסם מידע על אודות חקירה שעוד שניה פורצת? ואם יטען חפץ שהמחיקות לא נועדו להעלים מידע פלילי, אלא מידע פרטי, שיחות שאינו רוצה שייחשפו וכו', איך תסתדר טענתו עם ההיסטריה שהיתה באותו לילה בביתו של אלוביץ'? עם החשאיות? ובכלל, למחוק דברים שאינך רוצה שייחשפו ללא כל קשר לחקירה אפשר היה לפני כן.

מעל לכל מרחפת כמובן השאלה הגדולה, שאלת בערת הכובע על ראשו של הגנב. הרי פגישת השיבוש המפורסמת בין חפץ לאלוביצ'ים התקיימה לאחר שאנחנו בכלי התקשורת פרסמנו כי קיימת פרשה נוספת שבה נחשד נתניהו, פרשה שבמרכזה קשר שיש לו עם בעל הון מקומי; מדוע אם כן חפץ ובני הזוג אלוביץ' סברו מיד שהחקירה החדשה עוסקת בקשר ביניהם לבין נתניהו?

למרבה הצחוק, נתניהו ואלוביץ' לא ידעו כי כי איש העסקים המדובר באותה פרשה היה בכלל מוזס. פרשת 4000 צצה מאוחר יותר. ובכן, גם כאן כדאי להיכנס למעט פרופורציות. התיאור של חפץ כי תיק 4000 הוא "הזיה", הזוי בעצמו, במיוחד שהתיאור הזה נשמע מפי אדם שאשכיו רעדו עת שמע שפרשה חדשה הקשורה לנתניהו ולאיש עסקים כלשהו הולכת לפרוץ אל העולם.

התביעה, לאחר החקירה הנגדית של חפץ, היא בדיוק במצב ההפוך מההגנה. היא קיבלה את הלחם והחמאה שלה, אך לא את הממתקים. בקושי ממתק או שניים לרפואה. כאמור, העדות הראשית לא נסדקה בחקירה הנגדית, אך בתיאורים, במוזיקה, בסגנון, חפץ לא היה עד תביעה - להפך. הוא יצא מגדרו כדי לתת לשופטים את התחושה כי כל התיק הזה מנופח ולא קשור למציאות.

מנגד, למעט כמה דברים שחפץ אמר בתחילת עדותו הראשית, הוא לא צבע את האירועים שהעיד עליהם בשחור, אלא לכל היותר בגוון אפור בהיר. עד כמה חשובים הממתקים והצבעים הללו שנתן חפץ לסניגורים ומנע אותם מהתובעים? לכאורה, הם לא אמורים להיות חשובים, שכן מה שאמור להיות חשוב לשופטים אלה הראיות הקשות; עם זאת, בואו לא ניתמם - במשפט פלילי, גם אם המשפטנים גבוהי המצח יצקצקו, יש חשיבות גם למוזיקה, גם לסופרלטיבים, וגם לדרך שבה המציאות מתוארת ומפורשת על ידי העדים; על אחת כמה וכמה בתיק תקדימי כזה, שהמתת, השוחד, הוא כל כולו בדמות סיקור חיובי או שלילי.

כתבתי כאן לפני כמה שבועות שאם חפץ לא ישכנע את השופטים בדבר היסוד הנפשי של נתניהו, אף עד לא יעשה זאת. אני עומד מאחורי האמירה הזאת, אך לאור דרישה ממני ברשתות החברתיות לפרוע את השטר, כדאי להבהיר: אני לא יכול להיכנס, ואין לי כוונה לנסות להיכנס, אל בין אוזניי השופטים כדי להבין כיצד התרשמו מעדות חפץ. בכל מקרה, משקל התרשמותם עוד יושפע בהמשך מהקונטקסט, משאר העדים, כולל מעדותו של נתניהו עצמו בשלב פרשת ההגנה.

בדבר אחד אין לי ספק, כשהשופטים יתיישבו לכתוב את הסיכומים, ויידרשו להכריע בדבר היסוד הנפשי של נתניהו, כלומר בשאלת מודעותו ליחסי שוחד עם אלוביץ', לעדותו של חפץ שהסתיימה אתמול יהיה משקל רב מאד, יותר מכל עד אחר.