אחרי 16 הארכות מעצר, בהן 13 באישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה ועוד שישה עררים, הסתיימו 66 יום בהם נחקר אדוארד קצורה ביחידה המרכזית של מחוז חוף במשטרה.
חוקרי הימ"ר נשמו לרווחה עם הגשת כתב האישום כנגד אח בית החולים הפסיכיאטרי "מעלה כרמל" בטירת כרמל בגין הרצח בנסיבות מחמירות של ליטל יעל מלניק - העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, שבאם יורשע בה הוא צפוי למאסר עולם. לפני כמה ימים עמד בית משפט לשחררו, וסוד גלוי הוא ששבועות ארוכים פרקליטות מחוז חיפה התקשתה לקבל את התזה של המשטרה בתיק הזה. החוקרים, שלא פקפקו לרגע, התמסרו למלאכת השכנוע.
"התיק הזה ספציפית, אי אפשר היה להישאר אדיש אליו", העיד רפ"ק תומר קסלסי, ראש צוות החקירה. "גם מבחינת האכזריות של ביצוע העבירות, גם לאור העובדה שמדובר בקטינה. רצח כזה עוד לא היה במדינת ישראל", קבע. "לא מוכרת בארץ קבורה אכזרית כזו של אדם בחיים. מדובר בחקירה ייחודית ומורכבת גם באופן יחסי לחקירות רצח שבהגדרתן הן חקירות מורכבות".
קסלסי תיאר כי ברגע ההגעה לזירה, הוא הבין שמדובר באירוע אחר. "הגופה הייתה קבורה בחול עם ידיים מבצבצות החוצה והצורה בה הן היו מונחות, לימדה אותנו שמדובר באירוע חריג, שונה". מיד עם השלמת התמונה הראשונית, שוטרי תחנת זבולון מצאו בתיק שהונח לידה תעודות וטלפון - שהעידו כי מדובר ביעל מלניק, קטינה בת 17 אותה ניסו לאתר יום קודם. "האירוע ישר קיבל נופך אחר, על אחת כמה וכמה עם קבלת הממצאים הראשוניים בהם סרטון, בו נראה החשוד עוזב את הזירה עם את חפירה ביד", סיפר ראש צוות החקירה.
את הסרטון השיגה המשטרה בתוך שעה מהאירוע, ממצלמות אבטחה של מכון הביוב שמול אתר הבנייה. השוטרים הגיעו אל בית החשוד, אדוארד קצורה, אח בבית חולים פסיכיאטרי בו טופלה יעל, שדירתו נמצאת בסך הכל כמה מאות מטרים מהזירה, ולדברי השוטרים דחוסת חפצים "כשל אגרן כפייתי, קשה לראות רצפה, מבולגנת מאוד ברמה שקשה לפתוח את דלת הכניסה".
את החפירה, כמו גם הבגדים והנעליים שנראו על החשוד בסרטון, נמצאו אצלו בדירה. קסלסי הציג את עצמו ואמר לו במה הוא חשוד, ולדבריו - פגש אדם קר רוח, "שבעיקר התלונן שלא קיבל את זכויותיו". כך גם לאורך חקירותיו. "אנחנו מדברים איתו על עבירות מהחמורות בספר החוקים", תיאר, "ולו הפריע שהאוכל שהוא מקבל במעצר לא מספיק חם, שלא נתנו לו ספר קריאה ושהוא לא יצא לשעת הליכה ביום". לדבריו, "גם התגובות האלה מחזקות אצלנו את הרושם שמדובר בנחקר מסוג אחר".
בצהריים, בחקירתו הראשונית במשרדי הימ"ר בחיפה, קסלסי והחוקר הוותיק יעקב מלכא גבו מקצורה גרסה, והוא לא הכחיש: "קברתי אותה בחיים". ההסבר שלו, אותו שמעו אז לראשונה, הוא שהקבורה הייתה "לבקשתה, במסגרת טקס שישחרר אותה ממחשבות רעות שהיו לה". קסלסי אמר כי "הגרסה הזו נשמעה אז ונשמעת עכשיו מוזרה ולא הגיונית, אפילו הזויה, בהתחשב בממצאים בזירה ובגרסת השומר באתר הבנייה".
התמונה הכללית כולה, במיוחד זה שמדובר באח בית חולים מבוגר ונערה מטופלת, עושה על החוקרים רושם "בעייתי מאוד", והם מבינים שלא מדובר באירוע עברייני "קלאסי". "הזירה, מיהותו וסביבתו מבהירים לנו שיש פה אירוע חריג ושונה, ושחקירתית היחס אליו צריך להיות בהתאם", אמר קסלסי והוסיף, "בדיעבד אני יכול היום לומר שהערכה ראשונית זו התבררה כמוצדקת ואפילו מאוד".
לקסלסי חשוב לציין שלא מדובר ברקע של קשר "רומנטי" - "שום רומנטיקה. זה היה קשר של ניצול מחפיר של מטופלת קטינה, על ידי מי שהיה מטפל שלה, ניצול מיני שגרם לה ללכת שבי אחריו. זה היה קשר אלים, לאו דווקא פיזית. הייתה אלימות נפשית, מינית, עם שליטה, ואנחנו רואים את זה ביומנים ובמכתבים שהיא הותירה".
קסלסי בילה עם קצורה עשרות רבות של שעות חקירה. "דנו באלפי פרטי מידע במטרה לעלות על סתירות ואי-דיוקים", סיפר. "בתום החקירה אנחנו יודעים לומר היכן דייק, היכן שיקר והיכן העדיף לשתוק. בסופו של דבר אנחנו אמורים להבין מה מתרוצץ לו בראש, על פי שפת הגוף שלו, האמירות שלו, הזמנים בהם הוא בוחר לדבר או לשתוק". את קצורה הוא מתאר כאדם "מניפולטיבי וקר, שניסה לא פעם ולא פעמיים להסיט את החקירה למקומות אליהם הוא רצה להגיע וליטול את המושכות ולהוביל את החקירה, אך ללא הצלחה". כשהטיחו בו ממצאי חקירה קשים כמו רגע הפרידה שלה ממנו, קשרים אחרים שהיו לה והודעות וואטסאפ מהטלפון הנייד שלה, "הגיב בצורה אימפולסיבית, התנהג בצורה לא צפויה וצעק, לא פעם הוא אף סובב את הכיסא והתיישב עם גבו לחוקרים". לדברי ראש צוות החקירה, ההתנהגות הזו לימדה אותו "היכן הנקודות הרגישות שלו".
"בעולם המשפט בישראל אין חובה להציג מניע", אמר קסלסי, "אנחנו יכולים להצביע על פרידה שקדמה במספר ימים לאירוע. לא יכולים לבסס את זה בצורה מוחלטת אבל לומדים על ריב בין השניים. היו הודעות די קשות ממנו אליה. קשה לי לקבוע שזה היה המניע הבלעדי".
שלושה ימים אחרי שהחלה החקירה נערך השחזור בשטח, שם מסר קצורה "פרטים מהותיים שעזרו להבין את האירוע בצורה יותר מדויקת". קסלסי סיפר שבנימה אישית, השחזור היה קשה עבורו. "לראות אותו מכסה בחול את השוטר המביים, עד לכיסוי מלא של כל גופו ולחשוב שלפני מספר ימים היתה שם נערה בת 17 שבשביל לנשום הוא השאיר לה צינור, הביא לרגעי שתיקה ארוכים. הוא מצדו בקור רוח פירט כיצד כיסה אותה בחול, והדבר נראה לו טבעי והגיוני".
כמה קרוב הוא היה להודאה? לדברי קסלסי, "המטרה שלנו היא לא לשבור בן אדם ולגרום לו להודות במשהו שהוא לא עשה, אלא ההיפך, לעודד אותו לספר את האמת. פעם אחת, בשבוע הראשון של החקירה, הוא אמר לנו, 'סיפרתי שמונים אחוז מהאמת. מחר אבוא שוב ואספר את כל האמת'. זה כמובן לא קרה עדיין".
עם קבלת הגרסה של קצורה, ומהיום ה-20 בערך למעצרו, התזה של החוקרים השתנתה. "התמקדנו בניתוח הזירה ובאופן מציאת הגופה, ובשלילת האפשרויות והתרחישים האחרים מלבד זה בו הוא רצח אותה, בהתאם לגרסתו", סיפר קסלסי. "הבדיקה של התרחישים האלה היא זו שלקחה ימים רבים, בשל איסוף חוות דעת ממומחים ייחודיים, כגון גאו-מורפולוג, חוקר פני שטח, שבחוות דעתו ציין באופן חד-משמעי שלא ניתן להביא את עצמך באופן עצמאי למצב בו הגופה נמצאה בחול". חוקר נוסף שהובא לזירה הוא מומחה ריאות, "ששלל על הסף מוות עצמאי דרך מנגנון נשימה דרך צינור כפי שנמצא בזירה". כל זה, לצד חוות דעת פתולוגיות, שהתקבלו לקראת השליש האחרון של החקירה.
"גם בתום החקירה אנחנו לא יכולים לשים את האצבע על מתי גמלה בלבו ההחלטה לרצוח אותה", הודה קסלסי אבל מוכן להגיד כי הוא בטוח "שזה עלה במוחו ולא במוחה". "מעשרות סרטוני מצלמות אבטחה שהורדו ונאספו, אנו למדים שהם שוטטו לילה שלם עם תיקי גב שלו ושלה, שמונה שעות ברחבי הקריות, עוברים בשדרות גושן, תחנת מטרונית, תוך שהוא מודע לכך שהוא מפר צו הרחקה, עד שפחות או יותר חוזרים לאזור הדירה שלו", תיאר. "התנאים באתר הבנייה הדי מבודד, שם נמצאו אתי החפירה והכפפות, הם כאלה שפשוט התאימו לו וייתכן ששם זה קרה". הביטחון הזה בא בין היתר מתגובותיו לידיעה כי "אהובתו" מתה, שהרי את הבשורה הזו שמע מהחוקרים. "זו אחר התגובות שאנחנו מצפים לראות מאדם חף מפשע, היה מספר דמעות מאוד מצומצם, שלא עשה עלינו כל כך רושם, ואת זה אני אומר בעדינות", אמר קסלסי, "דמעות תנין".
קפה עם רוצח
הטלפון של יעל מלניק נמצא בזירה, כשהסים שלו בחוץ. לדברי החוקרים, הם לא יודעים מתי הוא יצא, אבל כן יודעים להגיד שבערב הקודם היא הייתה מאוכנת באזור הדירה שלו. "עוד משהו שהחשיד אותנו הוא שהוא לא התקשר אליה ולא שלח לה הודעות, לא בדק אם עלתה על מטרונית וחזרה הביתה, אולי קרה לה משהו", סיפר קסלסי. "כששאלנו אותו אז בתגובה, הוא טען שהמשטרה מחפשת אותם. ארבע שעות אחרי שקברת את בת הזוג שלך, אהבת חייך לטענתך, אתה לא מתקשר לראות שהכול בסדר?".
"בחקירות כאלה ארוכות אתה פוגש את החשוד יום יום ולמשך שעות רבות, כולל בערבים ובלילות ונוצרת אינטראקציה, איזושהי דינמיקה", תיאר ראש צוות החקירה. "מצד אחד אתה יושב לכאורה מול רוצח מתועב ומצד שני אתם אוכלים יחד ארוחת צהריים, שותים יחד קפה ומדברים על התחביבים שלו. כל זה כמובן חלק מאופייה של חקירה פלילית".
את קצורה מתארים החוקרים כ"מניפולטיבי ברמה גבוהה". את זאת הם למדו מההתנהלות בבית החולים בו הוא עבד, ממערכת היחסים שלו עם הנערה, מההודעות שלו ומהמכתבים שלהם. קסלסי נמנע מלפרט תרגילי חקירה ספציפיים ותחבולות בהם השתמשו החוקרים ("נצטרך אותם גם בתיק הבא"), אבל כתב האישום שותק בעניין מדובב, קרי גם בדרך זו שנוסתה מן הסתם, שמר אדוארד קצורה בעקביות על אותה גרסה שהוא השמיע שוב ושוב לחוקרים, שמדובר במעין תרפיה טקסית שביצעו הוא והנערה לבקשתה. "לאו דווקא הודאה היא אם כל הראיות", אמר קסלסי, "לפעמים חשוד שומר על זכות השתיקה או לא מספר את האמת אבל בינתיים נאספות ראיות אחרות, וזה היה המצב בתיק הזה".
קסלסי נמנע מלדבר על התסכול מול הפרקליטות אותה כינה נשיא בית המשפט המחוזי השופט ד"ר רון שפירא, "אלה המבקשים השלמות חקירה כאלה ואחרות". הוא העדיף לדבר על ההתקדמות שעשה עקב בצד אגודל עד להגשת כתב האישום המיוחל. "אם בית המשפט לא היה מבין את המורכבות של התיק ואת הראיות הקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו, הוא לא היה מאריך את המעצר כפי שעשה".
הוא גילה אמפתיה לקשיים שהוערמו עליו כמו גם לפרקליטות מחוז חיפה "המקצועית והלוחמנית" ואומר כי "לקראת סוף החקירה, לאור התמשכותה, הנטל על היחידה החוקרת ועליי כבד יותר מול בית המשפט. לא פשוט. מתסכל. תחושה של מעין רכבת הרים נפשית. יש 'אפים' יש 'דאונים'. בבוקר שבו הוא שוחרר זה היה רגע מאד קשה בשביל היחידה ובשבילי אישית", אמר בעדינות. חוקרים ביחידה הלכו שפופי ראש בערבו של אותו יום שני בשבוע שעבר בו סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה השופטת טל תדמור-זמיר החליטה לשחרר את אדוארד קצורה, "יום שחור", כינה את היום הזה אחד מחוקרי היחידה, "אנשים הרגישו שהתיק נשמט בין האצבעות רגע לפני קו הסיום". הוא סיפר שנמנעו ממבטים אחד לשני. במסדרונות משרדי היחידה השתררה פתאום שתיקה מכבידה.
"ראינו את קסלסי מתארגן לצאת לערר במחוזי וכבר היתה תחושה של ייאוש, של 'בשביל מה'", סיפר החוקר. "הכול היה על הכתפיים שלו כראש צח"מ, עם בית משפט, פרקליטות, משפחה, החשוד, השוטרים", תיאר מפקדו של קסלסי, סגן-ניצב יוני חג'ג', ראש מיפלג תישאול בימ"ר חוף ששמו הולך לפניו, "אני מוריד את הכובע בפני המפקד הזה והמחויבות, הנחישות והמקצועיות שלו שהובילה למסקנה אחת ובלעדית. אין דברים כאלה. הוא לא ישן, לא אכל, הסתובב פה במסדרונות הלוך ושוב ונשאר נאמן לאמת המקצועית שלו, עם אמונה בצדקת הדרך בתיק הכל-כך ייחודי הזה של קבורה בחיים שאני לא מכיר משהו מסוגו בארץ או בעולם". גם הצוות ייחודי, קסלסי עומד בראש מיחלק נוער חשיפה בימ"ר חוף, אבל בגלל עומס הפשיעה הרצחנית במחוז עם 46 תיקי רצח השנה, באופן ייחודי בארץ זה כבר תיק הרצח הרביעי בתוך שנה שמוטל על כתפי שמונה החוקרים והבלשים שלו, השלישי שפענחו והובילו לכתב אישום. "אני גאה בהם", הוסיף חג'ג', "אלה האנשים הכי טובים במשטרת ישראל שמוביל אותם המפקד הכי ראוי והכי טוב". מדובר בחוקרים ותיקים, בני 60-45, שחלקם משרתים בו כבר 20 שנה. אחד מהם התגייס למשטרה חצי שנה לפני שמפקדם, רפ"ק תומר קסלסי נולד.
"ההרמוניה ביניהם היא בסופו של דבר שמובילה לתוצאות האלה", אמר המפקד קסלסי, שהוא הצעיר בצוות ושבחקירה הזו לא בחל לטפס על עמודים להוריד מצלמות אבטחה, להגיע לכל סיור בשטח, לשבת בחקירות הפרונטליות וכל זאת בנוסף לאינסוף ההופעות בפני בית המשפט, הישיבות המתישות בפרקליטות והמגעים עם מפקדיו, היועצים המקצועיים שנתנו חוות דעת, ומפקדי יחידות אחרות שסייעו לצוות שלו. "אי אפשר להצליח לבד, בטח לא בתיק כזה", הוא ביקש להדגיש, "בסופו של דבר מה שהביא להצלחת החקירה בתיק הזה הוא ההון האנושי של החוקרים. לעמוד מול חשוד כזה למעלה מ-60 ימים ולחקור-לחקור-לחקור ולאסוף עשרות ומאות ממצאים עם חומר גלמי מטורף, ולבצע מאות פעולות ורק להשתלט על כל כמות החומר הזו ולעבד אותו ולחשוב על אסטרטגית חקירה של מתי מטיחים בו מה, זה בניגוד לתיקים אחרים בהן הדגש על אמצעים טכנולוגיים ויחידות מיוחדות, מדובר במלאכת מחשבת. לקח חדשיים, אבל איך אמר השופט יחיאל ליפשיץ? חקירה משטרתית זה לא פרק ב-CSI, היא לוקחת זמן. בסופו של דבר זה היה קרב מוחות בין חוקר לנחקר. אני שמח שבסוף ידנו היתה על העליונה".
יש גם מחיר אישי בחקירה שדורשת מסירות כזו, לפעמים על חשבון המשפחה. קסלסי, תושב הצפון בן 38, נשוי לאישה, פלוס שלושה. "הפעם זה כלל לריב עם אשתי ולישון על הספה שלושה שבועות", הוא גילה, "זה לא פשוט עם שתי קריירות בבית כשהבעל יוצא בחמש בבוקר וחוזר באחת עשרה בלילה וכשיש תיק מהסוג הזה אז פיזית ממש השעון יורד מהיד והמושג זמן מקבל משמעויות אחרות. אבל השלמנו ועכשיו היא גאה בי". אח"כ הוא מוסיף מנסיונו, "עד התיק הבא".