ביום שני הקרוב, חצי שנה מאז החל שלב ההוכחות במשפט נתניהו, לאחר 33 ימי עדות, מתוכם 25 של חקירה נגדית, אם לא יישלף ברגע האחרון עוד כלי מריחה מאמתחת הפלא של הסניגורים, ירד בשעה טובה מדוכן העדים העד הראשון במשפט נתניהו, מנכ"ל וואלה לשעבר אילן ישועה. היינו כחולמים. אז הגיע הזמן לסכם את עדותו של עד מספר 1 בתיק, שאיש לא האמין שתיארך זמן כה רב.
המטרה העיקרית של חקירה נגדית היא, בפשטות, לערער את אמינות עדותו של עד התביעה. להוכיח כי אינה אמינה, למצוא בה סתירות, לפורר אותה. העד עצמו, ססגוני ככל שיהיה, מושך אש ככל שיהיה, הוא לא הנאשם. מעבר להנאה המובנית בנפשו של סניגור לכתוש עד על דוכן העדים, הערך המשפטי האמיתי בכתישתו קיים רק אם מלאכת הכתישה תסייע לפירור תזת התביעה בכתב האישום. כפי שבוודאי שמתם לב, החקירה הנגדית של ישועה לא הייתה חלבית.
במשך ישיבות ארוכות ורבות נחשפו התכתבויות מביכות בינו לבין אנשי עסקים ופוליטיקאים, שבהן הוא מנסה לרצות אותם ולהבטיח להם לפעול במערכת וואלה! למענם; נחשפו דברי חנופה רבים שלו לבעלי השפעה ושררה. זה בוודאי לא היה נעים לישועה, אבל השאלה שצריכה להישאל היא: האם הצליחו הסניגורים בחקירה הנגדית של ישועה לערער את תזת התביעה.
כדי לבחון את השאלה, כדאי בשלב ראשון להיזכר במה שרבים מאתנו כבר שכחו, מה היה לוז עדותו של ישועה ומה בעדותו היה כה חשוב לתביעה, עד שבחרה בו להיות העד הראשון במשפט? התשובה לשאלה הזאת מורכבת משני חלקים: האחד, מיקומו של ישועה במשחק הכוחות, והשני, הנכסים הראייתיים שאותם הביא לפרקליטות ועליהם העיד. נתחיל עם החלק הראשון:
תפקידו של ישועה במשחק שלנו הוא של איש אמצע. לא, אל תתבלבלו, לא איש אמצע בין הנאשם במתן שוחד לנאשם בקבלתו. ממש לא. ישועה לא הפליל אפילו באות, ולא היה אמור להפליל, את בנימין נתניהו. לא היה לו שום מגע איתו. אמרנו זאת עוד לפני עדותו. ישועה הוא איש האמצע בין בני הזוג אלוביץ', הבוסים שלו, לבין מערכת וואלה! שעמה, כך מסתבר, עמד בקשר הדוק, בעיקר עם ראשיה. כאיש אמצע ישועה נחשף לכוונות ולפעולות השוחדיות, לכאורה, מצד הבוסים שלו, ורק על כך היה יכול להעיד. הם אלה שהעבירו לו את הדרישות לביצוע באתר וואלה!, והם גם אלה שבקלות דעתם נפלו בלשונם, כשחשפו באוזניו של ישועה את מניעיהם - הם נזקקו לשר התקשורת, בנימין נתניהו, לשם מימוש מטרותיהם העסקיות.
החלק השני בהסבר על חשיבותו של ישועה הוא על הנכסים הראייתיים שהביא איתו למשפט. הנכסים הללו היו רבים מאוד וחזקים מאוד, חלומם הרטוב של כל תובע. לא בכדי האלוביצ'ים רצו, לכאורה, שישמיד אותם. ישועה העביר לתביעה תכתובות אין סוף בינו לבין בני הזוג, וגם שיחות מוקלטות בינו לבינם. בהקלטות נשמעות דרישות אינטנסיביות מישועה, ניסיונות בוטים להשפיע על המינויים המקצועיים בתוך וואלה!, ואמירות ברורות על הצורך שלהם לרצות את נתניהו.
מבחינת הפרקליטות, העדות של ישועה הייתה בראש ובראשונה פלטפורמה להגשת הראיות הללו לבית המשפט. גם התיאור של ישועה על הלילה בו התבקש להשמיד את כל הראיות הללו צבע את כל הסיפור הזה בצבעים פליליים בוהקים. ישועה כזכור תיאר כיצד בדצמבר 16', בעשר בלילה לערך, קיבל שיחת טלפון מאיריס אלוביץ', שבה התבקש להגיע אל בית המשפחה. הוא סיפר כיצד ביקשו ממנו בני הזוג למחוק לנגד עיניהם את התכתובות עמם ואף להשמיד את הטלפון. "הם הציעו שזה ייפול לשירותים", העיד. הוא לא ביצע את ההוראה.
אז אחרי שנזכרנו בליבת העדות - ההקלטות, התכתובות וסיפור המעטפת שלהן - נשאלת השאלה, אם סניגורי אלוביץ' ונתניהו הצליחו בחקירתם האגרסיבית, לסדוק אותה. ובכן, האש של הסניגורים במהלך החקירה הנגדית כוונה אל שלושה יעדים עיקריים: הראשון, להוכיח שבוואלה! לא היה סיקור חיובי לראש הממשלה; השני, להוכיח שבוואלה לא הייתה היענות חריגה לדרישות נתניהו; השלישי, להוכיח שישועה אינו אדם אמין, ולכן אין להאמין לעדותו. נתחיל עם היעד הראשון:
במשך שעות ארוכות עבר עו"ד בעז בן צור עם ישועה על ידיעות רבות שהתפרסמו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ידיעות שלשיטת בן צור מוכיחות כי אתר וואלה! דווקא היה ביקורתי מאוד כלפי נתניהו, ומאד מפרגן למתחריו. לא אתעכב על הכיוון הזה; כבר כתבתי כאן בעבר את דעתי עליו. כתבתי כבר שספירת הידיעות על ידי הסניגורים וחלוקתן המלאכותית לחיובי-שלילי היא פתטית, לא רצינית, שנובעת אולי מהמחשבה ששופטי ההרכב לא מבינים כיצד עובדת עיתונות בכלל, ועיתונות מקוונת בפרט, מה החשיבות של מיקום ידיעות באתר, זמן עלייתן, חשיפתן, וכו' אבל זה לא הנושא.
בואו נניח לשם הדיון שהפרקליטים המנוסים אכן הצליחו באמצעות החקירה הנגדית של ישועה לגעת בלב השופטים בנושא זה, האם המהלך המשפטי הזה סדק את עדות ישועה? סדק את הראיות שהביא לתביעה על המסרים שהועברו מהאלוביצ'ים למערכת, ואת תיעוד אמירותיהם בדבר הצורך שלהם בנתניהו כדי לממש את מטרותיהם העסקיות? התשובה לשאלות הללו היא ברורה ופשוטה: לא. אם למעבר הסיזיפי והמעייף של בן צור עם ישועה על אין סוף הידיעות שפורסמו (לקול מחאות השופטים), היה ערך, הוא לא היה בסדיקת העדות של ישועה. זה כמובן מהלך לגיטימי של הסניגורים להעביר מסר לשופטים דרך עד, גם אם עדותו לא רלוונטית לטענה שלהם. לשיטת ההגנה זה היה חשוב, ואין לדעת בשלב זה אם המהלך הזה שכנע את השופטים או לא. מה שבטוח הוא שהמהלך הספציפי הזה לא סדק אפילו באות את עדות ישועה, ולמעשה גם לא ממש התיימר לכך.
היעד השני היה העיסוק במונח שהפרקליטות טבעה (והסתבכה איתו): "היענות חריגה". להערכתי היום כבר ברור, גם לפרקליטות, שהשימוש במונח הזה בכתב האישום היה נפסד, סנדל את התביעה בטיעוניה, ונתן מרחב פעולה פנטסטי לסניגורים. לא היה שום צורך בקביעת המינוח הזה כדי להגדיר את טענת השוחד. עורכי הדין ניסו להוכיח באמצעות התכתובות שהשיגו בעמל רב שישועה לא רק עסק ברצונותיו של נתניהו, אלא שככלל היה מנכ"ל מרצה, פליזר מקצועי: הוא דאג לרצות את אבי גבאי, שהתמודד באותה תקופה על ראשות מפלגת העבודה, ולפני כן את יצחק (בוז'י) הרצוג שהתמודד על אותו תפקיד, הוא דאג לרצות את ליברמן, את בנט, את שקד, את מי לא? את כולם הוא ציין לשבח בהתכתבויות מביכות, סיפר שהוא מעריץ אותם, שהם מדהימים, ושהם יכולים להושיע את האומה.
באמת התכתבויות מצחיקות. הנה, אמרו הסניגורים, מה חריג פה? איזו היענות חריגה? ישועה מרצה את כולם. האם משהו בקו החקירה הזה, שערך שעות וסיפק אין סוף כותרות עיתונאיות ודאחקות פנטסטיות בטוויטר, סדק במשהו את לוז עדות ישועה? סבתי הייתה משיבה על כך: "גורנישט מיט גורנישט", כלום ושום דבר. בזהירות אני מרשה לעצמי להעריך שההיפך הוא הנכון, והנה ההסבר:
כאמור, הסניגורים ניסו להמחיש בבית המשפט כי ישועה הוא פליזר, חנפן, משחית בעצמו ערכים עיתונאיים, ונענה לפניות רבות שהוא מקבל מפוליטיקאים, אנשי עסקים ואנשי תקשורת. בכל הדוגמאות שהביאו, ישועה מקבל בקשות ישירות מבעלי עניין, ואז על דעת עצמו פועל מול המערכת. מה לזה ולתזת כתב האישום, ששם ישועה הוא איש אמצע? הנאשמים במתן השוחד, נזכיר שוב, הם בני הזוג אלוביץ', לא ישועה. הם אלה שמואשמים באותה "היענות חריגה". האם הסניגורים הראו לבית המשפט שרשראות הפעלה זהות לאלה שמתועדות בכתב האישום, או אפילו דומות להן? אלה שזרמו מהאלוביצ'ים דרך ישועה, לראשי המערכת, ועד לאחרון המשכתבים בדסק? הנחתות ברורות מהבעלים דרך המנכ"ל שמקורן בדרישות של איש פוליטי (במקרה שר תקשורת וראש ממשלה) שפותחה בו תלות עסקית?
אם כבר, ההיפך הוא הנכון, בניית דמותו של ישועה כמרצה סדרתי, דווקא מתיישבת היטב על מערכת ההפעלה שמציגה התביעה, שכן אם היה באותה תקופה בוואלה! מנכ"ל קשה עורף, נצר למשפחת עיתונאים לוחמת, אולי האלוביצ'ים לא היו מצליחים להעביר דרכו את דרישותיהם המושחתות מהמערכת. אז מה רצו להשיג בקו הזה פרקליטי נתניהו ואלוביץ'? להשחיר את דמותו של ישועה? זה נתן להם משהו? לטעמי, החלק הזה בחקירה הנגדית שסיפק הכי הרבה כותרות סנסציוניות היה החלש ביותר מבחינה משפטית. בשונה מהיעד הראשון, שעסק בשאלת הסיקור החיובי, כן או לא (שמלכתחילה לא היה אמור לסדוק את ליבת עדות ישועה, אלא פשוט דרך חקירתו הנגדית להעביר את עמדת התביעה לשופטים), כאן לא השיגו הסניגורים דבר.
היעד השלישי של הסניגורים היה סדיקת אמינותו של ישועה. הסניגורים הצליחו למצוא סתירות בעדות ישועה, אמירות לא מדויקות, דפוס קבוע של להגיד לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע וכו'. הנה רק בימים האחרונים אמר השופט ברעם לישועה: "אני מתחילת החקירה של אדוני לא מצליח להבין מתי הדברים שכתבת לעצמך בפתקים הם אמת, מתי הם לא אמת". אז ראשית, גם אם היו הישגים נקודתיים של ההגנה בהוכחת סתירות אצל הנאשם, אי אפשר לומר שהיא סדקה עמוקות באמינותו, אבל נניח שהסניגורים, בשונה ממני, משוכנעים שהצליחו יותר, האם זה עוזר להם באופן אמיתי בסדיקת ליבת עדותו של ישועה שרובה המכריע פשוט מגובה בהקלטות ומסרונים? צריכה להיות פרשנות מאוד יצירתית כדי שתהיה אחרת מזאת שנתן ישועה לתיעוד שהביא. למעשה, רוב התיעוד מדבר בעד עצמו.
לסיכום, אם היו הישגים לסניגורים בחקירה הנגדית של ישועה שנמשכה 25 ישיבות, הם לא היו בסדיקת עיקר העדות שלו. הסניגורים אולי הצליחו להעביר דרך החקירה הנגדית כמה עניינים שהיו חשובים להם (כמו שאלת ה"סיקור החיובי"), אבל לא פגעו במאום בסיפור המופרע שמתועד במיילים, במסרונים ובהקלטות שהביא ישועה לתביעה.
זה לא אומר שבסוף היום תהיה פה הרשעה. הדרך ארוכה מאוד, וכפי שציינתי פה בעבר אין לדעת לאן תוביל, אבל בין המתרחש באולם בית המשפט, לבין סיפורי הגבורה המדומיינים שמספרים אוהדי הנאשמים לעצמם - מחבר רק דמיון פרוע.