העליון על פרשת ילדי תימן: "דפוס הפעולה מעלה חשדות מטרידים"

התובעים מבקשים פיצויים בגין הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להם מחמת היעלמות ילדיהם ואחיהם מבתי התינוקות במחנות העולים בהם שוכנו עם עלייתם ארצה ומבתי החולים. בית המשפט המחוזי דחה בפברואר את התביעה על הסף וקבע כי מדובר באירועים שונים ונפרדים ולכן יש להגיש תביעות נפרדות.

בעקבות זאת התובעים, הורים ואחים, ערערו לבית המשפט העליון בנוגע ל-11 ילדים שהוגדרו "עלומים" ונטען שנלקחו על ידי נציגי הרשויות מידי הוריהם בתקופת עלייתם בין השנים 1954-1948, ולא ידוע מה עלה בגורלם. בערעור הם טענו כי יש לראות במעשי ומחדלי המשיבות פעולה מערכתית, וכי אין מדובר באוסף של מקרים בודדים אלא בדפוס חוזר של מקרים דומים. מנגד, טענה המדינה כי הנסיבות העובדתיות השונות העומדות בבסיס כל מקרה ומקרה שתואר בכתב התביעה מצריכות מבית המשפט בחינה פרטנית ונפרדת, וכן כי בירור התובענה בהליך אחד צפוי לסרבל ולעכב אותו באופן משמעותי.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור היום וקבע כי "מבלי להביע עמדה באשר לסיכויי התביעה, המצויה בשלב ראשוני למדי, הרי שעיון בכתב התביעה לבדו מעלה כי מעשיהם ומחדליהם הנטענים של פקידי המשיבות; המידע שעל פי הנטען נמסר להורי הילדים שנעלמו במפתיע; ובעיקר - היעלמותם המוחלטת של הילדים מבלי להותיר כל עקבות, מעוררים כולם לכאורה חשדות מטרידים באשר לדפוס פעולה אחד מצד המשיבות, אשר עשוי להקים את זכותם של המערערים לסעד בסופו של ההליך".

עוד כתב השופט יוסף אלרון בהחלטתו כי "11 האירועים המתוארים בכתב התביעה מגוללים מסכת אחת (ולמעשה רק את חלקה הקטן) של פרשה קשה וכואבת בתולדות מדינת ישראל: פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בראשית ימי המדינה, בתקופת עלייתם ארצה וקליטתם בה".

לבסוף נכתב בהחלטה כי "כל אחת ממשפחות המערערים נושאת עמה משא כבד של צער וכאב על אובדן ילדה, ואף חלוף הזמן אין בו כדי להוות מרפא. לצער זה יש שם ופנים, והוא נחווה באופן ייחודי ואישי בכל אחת מהמשפחות. לצד זאת, נדמה כי יש גם היבט משותף המאחד בין סיפוריהם האישיים של כל המשפחות. בחלוף שבעה עשורים מהתרחשות האירועים, היבט זה מצדיק, מבחינה עובדתית ומשפטית, דיון מאוחד בפרשה היסטורית סבוכה וכואבת זו".