התלונות נגד נשיא העליון הסתיימו בהתנצלות: "לא התכוונתי לפגוע במגזר החרדי"

הסיפור התחיל בעתירה להרחבת אזורי השידור של כמה תחנות רדיו אזוריות, ובפרט תחנות הפונות לציבור החרדי. אחת ההצדקות להרחבה הייתה הצורך להגיע עם התרעות פיקוד העורף גם למי שמחזיקים בטלפונים כשרים, שהגבלות התוכן שלהם מקשות על קבלת התרעות הזמינות בטלפונים חכמים. מכאן עלתה שאלה עובדתית: כמה ממחזיקי הטלפונים הכשרים משתמשים גם במכשיר נוסף?

עמית פנה לנציג פיקוד העורף שהגיע לדיון ואמר: “אני לא אשאל את אדוני את זה. אין טעם. אני אשאל את שר התקשורת. כי הרבה פעמים, למי שיש טלפון כשר בכיס אחד יש לו גם טלפון להתקשר בכיס השני״, בהמשך הוסיף: “אומרים שזה אחוז מאוד נכבד של האוכלוסייה החרדית מחזיקה בשני טלפונים. אחד טלפון כשר להתהדר, ואחד טלפון אמיתי״, ובהמשך התייחס ל- ״טלפון חכם יותר״.

השאלה על שני המכשירים הייתה עניין אחד. המילים “להתהדר” ו“אמיתי” היו עניין אחר, ועליהן נסבו התלונות. אחד המתלוננים הבהיר זאת במפורש: “תלונתי אינה על עצם העובדה שכב׳ הנשיא הטיל ספק בטענה שהוצגה בפני בית המשפט״. הוא הכיר בחובתו של שופט לבדוק את העובדות המוצגות לפניו, אבל הדגיש: “תלונתי היא על הדרך שבה נאמרו הדברים״.

אותו מתלונן הסביר מדוע הדברים פגעו בו: “אני בן הציבור החרדי המחזיק בטלפון כשר ואינני מחזיק בכיס השני סמארטפון או ‘טלפון אמיתי’ כדברי הנשיא עמית, והטלפון הכשר שלי בוודאי אינו משמש אותי כדי ‘להתהדר’ בפני אחרים, זו בחירה שהיא חלק מאורח החיים שלי ושל רוב ככל חבריי, בני משפחתי ובני קהילתי״.

לטענתו, מהתיאור של עמית עולה שחרדים מציגים כלפי חוץ הקפדה על אורח חיים מסוים, ובכיס השני מחזיקים מכשיר שסותר את ההצגה הזאת. הוא ראה במילה “להתהדר” ייחוס של מניע פסול, ובכינוי “טלפון אמיתי” זלזול במי שבחרו להשתמש בטלפון כשר.

המתלונן התעכב גם על הבסיס העובדתי לאמירה. מבחינתו, “אומרים” אינו תחליף לנתונים, בוודאי כשהשאלה עשויה להשפיע על ההכרעה בעתירה. “נוצרת תחושה כי כאשר עניינים הנוגעים לציבור החרדי מגיעים לבית המשפט ניתן להסתמך על הנחות ועל מה ש‘אומרים’ עלינו, במקום לבדוק את הנתונים לעומק״, כתב.

מתלונן אחר היה ישיר עוד יותר. הוא טען כי עמית “הכפיש את הציבור החרדי ללא עוול בכפו”, וכי הדברים מציגים חרדים כצבועים. “אני מבקש באופן אישי כחרדי שנפגע מאוד מאמירותיו שיתנצל בפני הציבור כולו״, כתב.

בתלונה נוספת הודגש שהדובר הוא נשיא בית המשפט העליון: “כאשר נשיא בית המשפט העליון מתייחס לנושא הנוגע לאורח חייו ולבחירותיו של ציבור גדול במדינת ישראל, מצופה ממנו לנהוג בזהירות, באחריות ובכבוד, ולהימנע מקביעות שאינן מבוססות על תשתית עובדתית מספקת״. המתלונן הזה טען כי להתבטאות עלולה להיות השפעה ממשית על אמון הציבור במערכת המשפט.

בתשובתו לנציבות החזיר עמית את הדברים להקשר המשפטי. לדבריו, הטענה שהציבור החרדי מתקשה לקבל התרעות הייתה אחת ההצדקות המרכזיות להרחבת השידורים. אם כך, שאלת השימוש במכשיר נוסף הייתה רלוונטית: היא נגעה לעצם קיומו של הפער שביקשו לפתור.

עמית הפנה להחלטת ההרכב מ-7 באוגוסט 2026, שבה נדרשו המשיבים להגיש התייחסות עובדתית משלימה, לרבות נתונים גולמיים, מחקרים או בדיקות, ככל שנערכו. ב-26 באוגוסט התקיים דיון נוסף, בין היתר על רקע המחלוקת על השימוש בטלפונים כשרים ובטלפונים שאינם כשרים בקרב הציבור החרדי.

הוא הביא גם את עמדת המדינה מ-23 באוגוסט: “ייתכן בהחלט כי ישנם רבים שלצד החזקה של מכשיר טלפון נייד כשר, מטעמים שונים, מחזיקים בנוסף במכשיר טלפון נייד רגיל. לדברי הנשיא, תופעת השימוש בשני המכשירים עלתה גם בהליכים קודמים בבג״ץ, בהליכים תלויים ועומדים בעניין “הקומה הכשרה” ובשיח הציבורי והתקשורתי. כוונתו, הסביר, הייתה לברר את התמונה העובדתית הנחוצה להכרעה.

גם למילה “להתהדר” נתן עמית הסבר. לדבריו, חלקים בציבור החרדי מייחסים חשיבות להצגת הטלפון הכשר ולהחצנתו כמעין “תג זיהוי” בקהילה. הוא ציין שהמונח משמש גם גופי תקשורת בעלי זיקה חרדית, ושדוגמאות לכך קיימות בהליכים הנוגעים ל“קומה הכשרה״.

אלא שבסוף תשובתו עמית הכיר בכך שהניסוח היה צריך להיות אחר. הוא הסביר כי ביקש להשתמש במונחים יומיומיים לתיאור ההבדל בין סוגי הטלפונים, וטען שהדברים הובנו בתקשורת באופן שלא ביטא את כוונתו האמיתית. לאחר צפייה חוזרת בהקלטה, הוסיף גם הבעת צער מפורשת.

“לצד זאת, עיון בתלונות מלמד כי דבריי פגעו בחלקים בציבור החרדי, ולכך לא הייתה לי כוונה כלל וכלל״, כתב. “לאחר צפייה חוזרת בהקלטת הדיון, סבורני כי בשים לב לרגישותה הציבורית של הסוגיה מוטב היה אילו המשפט מושא התלונות היה מנוסח ומובע באופן אחר, ואני מצר על כך שהדברים פגעו ברגשותיהם של המתלוננים או אחרים בהקשר זה״.

כאן הסתיים הבירור. קולה הבהיר שאינו נכנס לגופו של ההסבר שנתן עמית לביטוי שבו השתמש. הוא הסתפק בשלושה דברים: ההבהרה שלא הייתה כוונה לפגוע, ההכרה שהיה מקום להתנסח אחרת והבעת הצער על הפגיעה.

את ההחלטה חתם הנציב בפנייה למתלוננים. אף שימי הסליחה והדין כבר חלפו, כתב, הוא בטוח שדברי הנשיא ייכנסו לליבם. הוא ציטט את הרמב״ם: “אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה״.

בהחלטה נוספת שפרסם היום, קולה קבע שהתלונה מוצדקת למרות ההתנצלות. הפעם מדובר בדיין בבית דין רבני שהקליט סרטון, שיבח בו מגזר מסוים וקרא לסייע ולתרום לקרן התומכת בו. המתלוננים טענו שהוא התערב בנושא השנוי במחלוקת ציבורית ולקח חלק באיסוף כספים, בניגוד לכללי האתיקה לדיינים.

הדיין הסביר שהסרטון צולם בלבוש בלתי רשמי ונועד לקבוצה סגורה ומצומצמת. לדבריו, הוא הופץ ברבים ללא ידיעתו, ללא הרשאתו ושלא על דעתו. קולה דחה את ההסבר הזה: מי שמכהן בתפקיד שיפוטי צריך להביא בחשבון שסרטון שנשלח בקבוצת מסרים יכול לצאת ממנה ולהגיע לכל עבר.

הנציב קבע כי הדיין הפר את כללי האתיקה בכמה מישורים. הוא הביע עמדה בפומבי בנושא שאינו משפטי בעיקרו ושנוי במחלוקת ציבורית, פגע בחזות הניטרליות השיפוטית ובחובה להימנע מחשש למשוא פנים, והשתתף באופן פעיל בקריאה לתרומות לגוף מסוים, בניגוד לאיסור על מעורבות דיין באיסוף כספים.