בשעה 11:15 אני מגיע לבית ספר "אלחריזי" שבשכונת תל ברוך. כאן מצביעים הצפונים המתונים. אלה של שכונות עבר-הירקון, לא "הכבדים" של רמת אביב ג'.
לראשונה בחיי הקצרים כבוחר פוטנציאלי, אין לי מושג למי אני הולך להצביע, גם ברגע המכריע. את השניות האחרונות, מאחורי הפרגוד, אני מנצל כדי לפסול את הרשימות, בשיטת האלימינציה.
אני איש של מרצ, אבל בלי יוסי שריד אני לא מצביע להם. ביילין יכול לנהל עד מחר הסכמים וירטואלים עם סעיב עריקאת בז'נבה. אני רוצה מישהו שמחובר יותר למציאות. פורז בהחלט מועמד ראוי, אבל לא אבזבז את הקול שלי על מישהו שלא יעבור את אחוז החסימה. ואולי, אני חושב לעצמי, פשוט אצא מכאן בלי להצביע לאף אחד? גם כך מי שהכי פועל למען המדינה בשנים האחרונות, הם ארגונים חוץ פרלמנטריים. אלך להתנדב ב"אדם טבע ודין" או ב"עדאללה", ואשאיר את הפוליטיקה בצד.
אני מציץ מבעד לפרגוד. מזכיר הקלפי מדבר בפלאפון. היו"ר שותה מים מינרליים. הסדרן בוהה בתקרה. בשביל העתיד שלהם אני חייב להצביע, אני אומר לעצמי. שיהיה בהצלחה, עמיר.