כבר שבע שנים עובדת הדר שושני בפיצוציה קטנה ברחוב שינקין. באותו ליל שבת, שעה שמשפחות רבות התיישבו אל השולחן הערוך, בצעו את החלה המתוקה, יצקו את החריימה והמטבוחה לצלחות קרמיקה, סעדו וריכלו על השכנים, קמה הדר מכיסאה הגבוה שליד הקופה הרושמת, השליכה לפח בקבוק ריק של בירה, ליטפה את ביטנה הדואבת מכיב קיבה, הוציאה מהמקרר בקבוק בירה נוסף, וחשה בוודאות שאהובה חובב האופנועים יציע לה השבוע נישואים. "או?רי, יקירי," סחה בלאט ולגמה מן הבקבוק. היא מודעת לכך שאלכוהול לא חי בשלום עם הכיב, אבל בכל זאת נותרו לא מעט שעות עד הסגירה, ואיכשהו צריך להפיג את הבדידות והשעמום.
בשעה שאותן משפחות רבות קמו מן השולחן, התיישבו מול הטלוויזיה, פיצחו פיסטוקים והמשיכו לרכל על השכנים, כיביתי אני את המחשב בביתי, וחיפשתי בזיכרון של הנייד פרטנר או פרטנרית ללילה של שתייה. אלה הולכים ומצטמצמים לי בזמן האחרון.
החבר א' שוב ירד למקלטי האלכוהוליסטים האנונימיים, הידידה ב' הפסיקה לשתות מאז שמצאה אהבה, הקולגה ג' השתכר בליל אמש וסובל מכאב ראש, וד' לא ענתה. בין שאר השמות המופיעים באות הה', מצאתי את שמה של הדר. ידעתי שבלילות שבת היא עובדת בפיצוציה, ושאין סיכוי לסחוב אותה ואת בן זוגה לאיזה בר, אבל בכל זאת התקשרתי. היא נשמעה לי מאוד נרגשת. ביקשה ממני לבוא ולארח לה חברה. שעה אחר כך מצאתי את עצמי יושב על מקרר הגלידות שמחוץ לפיצוציה, בידי פחית ראשונה של בירה.
בטור שהתפרסם באותו היום גוללתי את סיפור הצעת הנישואים של אבי אליאסי לחברתו רוית. הכותרת היתה "רויתוש, חיים שלי, תתחתני איתי". הדר אמרה שקראה את הטור בשעות הצהרים, נטלה את גיליון "העיר" מכן העיתונים, עלעלה והביטה בצילום של אבי האוחז בפרח. "איזה בחור רומנטי הוא," אמרה. לפתע הבעתה השתנתה, נראתה לי מעט מדוכדכת. "מה קרה?" שאלתי. "כשקראתי את הסיפור, חשבתי לעצמי איזה כיף לבחורה הזאתי, שפותחת את העיתון, קוראת את הכותרת ורואה את התמונה של חבר שלה עם פרח. כל כך קינאתי בה.
יש לי תחושה חזקה שאורי הולך להציע לי השבוע נישואים, וגם אני רוצה הצעה רומנטית. אני רוצה שכל העולם יהיה עד לרגע הזה. אבל אני יודעת שאורי ציני, כמוך. הראש שלו רק באופנועים. אני רואה איך הוא יציע לי נישואים. בטח נשב עם חבורת האופנוענים שלו באחד הברים שלהם, ואחרי שישתה עשרה ליטרים בירה, ייקח אותי הצידה, ימסור לי טבעת ויגיד: 'יאללה, הדרי, בואי נתחתן'. זה יהרוס אותי."
אמרתי שאני לא מבין מדוע היא מחכה להצעה. "למה שאת לא תציעי לו? מי החליט שהגבר צריך לעשות את זה? ולמה זה חייב להיות פומבי, שכל העולם יראה וישמע? זה לא יכול להיות קטן ואינטימי?" הדר עיוותה את שפתיה. "שאני יציע? זה פמיניסטי מדי, ואני לא פמיניסטית, מצטערת, אני שייכת לעידן הרומנטי.... חוץ מזה, להצעות מהסוג שהבחור הזה הציע, יש המון קסם, מספרים אותן לנכדים, זוכרים אותן עד המוות... אתה בעצמך כתבת שהצעת הנישואים שלך היתה פומבית, חסמת רחוב שלם בשביל להפתיע את אישתך לשעבר... פעם היית רומנטי, איך הפכת לכזה ציני?"
לא השבתי לה. הרהרתי בדברים שרצחו את תמימותי במהלך חיי נישואיי הקצרים, וחיסלתי את פחית הבירה. נכנסתי פנימה ויצאתי עם פחית נוספת. "איפה אורי?" שאלתי לאחר שהתיישבתי חזרה על המקרר. "משתכר עם חבורת האופנוענים המצ'ואיסטית שלו," ענתה באכזבה, ונפנתה ללקוח שנכנס לקנות סיגריות. כשחזרה להתיישב לצדי שאלתי איזה סוג של הצעת נישואים תעשה לה את זה. היא העלתה חיוך על פרצופה ואמרה שאין לה שום מושג. "את צוחקת עלי?" זקפתי את גבותיי, "בטח חשבת על זה המון," הוספתי, "לא מאמין שלא פינטזת על הצעה שתיזכרי לדורות."
"זהו, שלא," היא צחקקה נבוכה. נדתי בראשי לשלילה ואמרתי שהיא חייבת לחפש עבודה מעניינת יותר. "למה?" שאלה. "כי השנים שאת עובדת בפיצוציה הזאת מחקו לך את הדמיון." "לא נכון, הנה עלה לי עכשיו רעיון," התגוננה, "אני אתרגש מאוד אם הוא יציע לי נישואים בהופעה חיה. אחותי היתה בהופעה של ריטה, והיא סיפרה שבאמצע מישהו התקרב לבמה והושיט לה פתק. זאת היתה הצעת נישואים לחברה שלו... ריטה הכריזה והקדישה להם שיר... אחותי אומרת שהיה חשמל באוויר, ושזה היה מה זה מרגש, היא בכתה כמו ילדה קטנה." "זה לא קיץ' דביק ומשומש?" שאלתי במבוכה. "לציניים כמוך כל ביטוי רומנטי נראה קיץ' ודביק," עיקצצה אותי. איחלתי לה את כל הטוב שבעולם, שילמתי על שתי הבירות, נפרדתי ממנה בנשיקה על הלחי והלכתי ל"ארמדילו", הבר השכונתי הסמוך.
אורי לא הציע לה נישואים במהלך השבוע שלאחר מכן, גם לא בשלושת השבועות אחר כך. הדר היתה מדוכאת לגמרי. בשיחת טלפון הביעה בפני את חששה שהוא לעולם כבר לא יציע לה. "אל תדאגי, הוא אוהב אותך, את חשובה לו מאוד, והוא יציע בסוף," ניסיתי לעודד אותה. "תני לו זמן," הוספתי, "אל תלחצי, גברים נבהלים מנשים לחוצות ולחצניות." "אבל אני לא מבינה," היא התייפחה, "באותו לילה שישבת איתי בפיצוציה, היתה לי אינטואיציה מאוד חזקה, הייתי יותר מבטוחה שהוא הולך להציע לי בקרוב," והיא משכה באפה.
באחד מלילות שבת האחרונים, שעה שמשפחות רבות זרקו לפח את קליפות הפיסטוק חלבי, כיבו את הטלוויזיה, לבשו את הפיג'מות, נכנסו למיטות וחלמו על השכנות, יצאתי מביתם של זוג ידידים מאזור שינקין והלכתי לבקר את הדר בפיצוציה. כשראתה אותי מתקרב, רצה לעברי ונופפה באצבעה הענודה בטבעת אירוסין. חיבקתי אותה ובירכתי אותה במזל טוב. "אם הייתי מחכה עד שהוא יתעורר הייתי נשארת רווקה זקנה..." אמרה בחיוך. "אז זו את שהצעת לו בסוף?" הופתעתי. "מה פתאום...השבוע היינו בהופעה של שלמה ארצי ושלום חנוך בקיסריה. לפני כן סיפרתי לאורי על ההופעה של ריטה, שאחותי ראתה, ועל הצעת הנישואים, והוא הבין את הרמז... חסר לו אם לא היה מבין...אתה יודע איזו הרגשה אלוהית זאת ששלמה ארצי מזכיר את השם שלך וחמשת אלפים איש קמים לכבודך ומוחאים לך כפיים? אין רומנטי מזה, אין, זה היה כל כך מרגש... אבל עד שהוא לא ישבור את הכוס מתחת לחופה, אני לא יהיה רגועה במאת האחוזים."
ארוסה אורי נראה מתקרב באופנועו הכבד. הוא היה בחברת שלושה אופנוענים נוספים. הארבעה ירדו מהממותות הדו גלגליות, והסירו את הקסדות. לחצתי את ידו של אורי ואיחלתי לו מזל טוב. התיישבתי אתו ועם חבריו על ספסל קרוב. שתינו מספר בירות ודיברנו בעיקר על אופנועים. שעה וחצי אחר כך, והוא כבר מבוסם קלות, קרא אורי להדר. היא יצאה מעמדתה וניגשה אליו. "הדרי מאמי," אמר באדישות "כל החיים לפנינו, אנחנו עוד צעירים... אולי במקום להתחתן, נקנה הארלי? הגיע דגם חדש, את תיגנבי עליו," והוא הביט בחבריו שהנהנו בהסכמה.