שלום ליום אחד. אולי היום?

הסיפור מאחורי היום הזה ארוך ומרגש, אבל תחילה, קצת היסטוריה. ארגון האומות המאוחדת, או או"ם שמום בהגייה עברית נכונה, נוסד לפני שישים שנים, אחרי חודשים של דיונים בארצות הברית. השם נטבע בשנת 1942 על ידי רוזוולט, נשיאה דאז של ארה"ב, וסימל את קואליציה בה חברו 26 מדינות, אשר התחייבו להילחם יחד נגד הנאצים במלחמת העולם השניה. לאחר מכן, ב-24 לאוקטובר 1945 נועדו נציגים מ-50 מדינות בסן פרנסיסקו וחתמו על מסמך המכריז על הקמת ארגון האומות המאוחדות. (בחתימה המקורית אגב, נכללת גם פולין, שאמנם לא נכחה באירוע, אך שלחה מכתב חתום, ולכן נחשבת עד היום לאחת מ-51 החברות הראשונות בארגון).

מטרתו הראשונה והמוצהרת של ארגון האו"ם הייתה, ועדיין, לשמור על שלום בעולם. מאז האו"ם התרחב, התווספו לו מדינות חדשות, התרחב מספר הנושאים על סדר היום, הארגון גדל והחל להפעיל סוכנויות משנה דוגמת יוניצ"ף, נקבעו ימים מיוחדים לאירועים עולמיים שיש לציין אותם, דוגמת יום האידס הבינלאומי, אבל השלום לא הגיע.

יום השלום הבינלאומי הוא פרוייקט של איש אחד, צלם בריטי בשם ג'רמי גיליי. גיליי גילה, לתדהמתו, כי האו"ם לא הכריז על יום אחד, בינלאומי, בו לא יורים ואין אלימות. ולכן בשנת 1999 הוא יצא למסע במטרה לארגן שלום ליום אחד.

במסעו הוא ביקר במדינות שונות, בניהן גם ישראל, ונפגש עם ילדים באזורי לחימה שונים. הציג לאישים חשובים את היוזמה שלו וקידם את הרעיון. לבסוף הצליח גיליי לשכנע את האו"ם להכריז על יום כזה, ונקבע אפילו תאריך רשמי להכרזה: 11 בספטמבר 2001, לשעה תשע. ביום המיוחל התכנסו להם האנשים החשובים, ואז קרסו מגדלי התאומים. בסופו של דבר, שנה אחרי, הוכרז ה-21 בספטמבר כיום שבו לא יורים. למה התאריך הזה אתם שואלים? כי זה תאריך שסבא שלו אהב. זה הכל.

מאז שהוכרז, הפעילות ביום הזה מתרחבת והולכת. במדינות שונות בעולם בניהן ארגנטינה, אוסטרליה, אלבניה, בנגלדש, קולומביה, יפן, קניה, מאלאווי, מלזיה, פורטו ריקו, דרום אפריקה, בריטניה וארצות הברית יקיימו פעילות לציון היום, אם בפעילויות מדינתיות ואם בפעילויות קהילתיות. גם גופים בינלאומיים יקחו חלק בפעילויות.

אבל זה בכל זאת לא מספיק. נראה שרף האלימות רק הולך וגואה בעולם, סביבנו ובתוכנו. עדיין אין שקט מוחלט ואפשר רק להתערב כמה גופות יספרו היום בעירק, או עוד כמה ימותו מרעב באפריקה. באיזה מדינה יהיו היום קורבנות ביזה של כוחות מיליציה כזו או אחרת, ועוד כהנה וכהנה גופות שיערמו במהלך היום. כמה כדורים ירו היום חיילי צה"ל? גם זאת שאלה.

בישראל יציינו את היום הזה ארגון בשם גשרים לשלום, בפעילות בבית ספר אחד בקריית אונו ובכנס באוניברסיטה העברית. בנצרת יערך קונצרט בשלוש שפות לכבוד היום. וזהו. קצת מעט עבור מדינה שכל כך רוצה שקט, מדינה שעשתה מהלך כזה גדול בשביל סיכוי לשלום. צריך לחגוג את היום הזה ולהכריז שהיום החיילים ינוחו, והרובים יישארו בצד. כי הנה מדינת ישראל, בצעד הרואי אפילו, שאף אחד לא יודע מה באמת הוא טומן בחובו, הראתה לעולם והוכיחה לעצמה, שהיא מדינה שרוצה שלום.