בקרב התקשורתי שמתנהל בזירה הבינלאומית, מוטלת על ישראל אותה המשימה שעליה למלא בזירת הקרב הפיזית כנגד אוייביה, הגנה על אזרחיה. בזירה התיקשורתית הנ"ל, אנשיי זרועות הביטחון זכאים להגנה לפחות באותה מידה, שבה אזרחים מהשורה זכאים לה.
אף על פי כן, נותנת מדינת ישראל לתאים סרטניים הפועלים נגדה להתקיים בתוכה. וכאן הכוונה לאותם ארגונים וגופים, הפועלים בניגוד לחוקיה תוך המרדת אחרים לנהוג כמותם, ולעיתים אף פונים לגורמים בינלאומיים, בבקשה לפגוע באינטרסים של ישראל, כפי שהם שנתפסים על ידי מרבית אזרחיי המדינה. הניסיון האחרון לפגיעה אישית בשליחיי הציבור ומבצעי דבר הציבור הישראלי כפי שנעשה על ידי תנועת "יש גבול", כשנתנו יד לתביעה נגד האלוף (במיל') דורון אלמוג, ממחיש זאת.
בואו ניקח את נושא הסרבנות לדוגמא. סרבנות, הן מימין והן משמאל, מנוגדת לחוקי המדינה, המרדת אחרים לסרבנות חמורה מזה ונחשבת לבגידה. אם כך, מה יעשו אותם ארגונים משמאל ומימין על מנת להשיג את מטרותיהם? הם יכולים להפגין, למחות ולעודד את שינוי החוק המגדיד את הסרבנות כעבירה על החוק, ולאחר שישיגו מספיק תומכים בכך, ישונה החוק ותותר הסרבנות. מאבק להתרת הסרבנות אם כך הוא לגטימי, בניגוד לסרבנות עצמה (עד לשינוי החקיקה, אם יקרה).
כך גם בכל הנוגע לחקר פשעיי מלחמה לכאורה. כל עוד אתה אזרח ישראל, גבול הלגטימיות נקבע בתחומי המדינה. אם לחברי התנועה הפרו-פלסטינית "יש גבול" או "נשים בשחור" (מדוע פרו פלסטינים? כי לא שמעתי קריאה מצידם לחקור בארץ או בחו"ל את דחלאן, רג'וב, חברי חמאס, פתח או ג'יאהד איסלאמי- ואני מתנצל בפני האלוף אלמוג על ההשוואה) ישנן טענות ומענות לגבי האופן, שבו ישראל מגינה על עצמה מפני טרור, עליהם לכוון לערכאות ישראליות.
במידה והערכאות הישראליות אינן מעוניינות לדון בכך, או שהן דוחות החלטות ומצרפות תיקים, עליהם להבין שזו זכותה המלאה של המערכת המשפטית לעשות כן. אם כתוצאה מכך בוחרות אותן קבוצות לפנות לערכאות בינלאומיות, שכידוע יודעות הכי טוב מהי רמת טרור נסבלת ומהן הדרכים האפקטיביות ביותר לטפל בו, בשל הניסיון היומיומי של ההתמודדות עם הטרור - על חברי אותן תנועות לשאת בתוצאות.
הצעד הראשון צריך להיות שלילת אזרחותם של אותם גייסות חמישיים. אם לחוץ להם, הם תמיד יכולים להתגורר בגרמניה או בריטניה כפליטים פוליטיים. ניתן אף להתיר להם לבחור בין שלילת אזרחות ובקשת מעמד פליט בארץ אחרת, או העמדה לדין באשמת בגידה במדינה. טענות על כך שהמערכת המשפטית הישראלית אינה פעלה "כמצופה" ומכאן הפנייה לערכאות משפטיות בחו"ל היא ילדותית. הרי קיימת עתירה וקימת דרך פעולה בה נקט בית המשפט. ההחלטה פשוט לא הייתה לרוחם של חברי הקבוצה, אז הם החליטו שהחוק הישראלי לא מספיק טוב בשבילם.
מדוע יש להעדיף ביטול אזרחות וגירוש על מאסר? כי לא מדובר כאן על יצר נקמה, מדובר על הרחקה מכלל הציבור בו הם רוצים לפגוע. בנוסף, עלינו לשלול מהם כל זכות לביקורים בארץ. זכות כל אדם שלא להכניס לסף ביתו כל אדם בהתאם לשיקול דעתו, כך גם כל מדינה רשאית לאסור כניסת כל אדם לשיטחה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בגורם שעויין את המדינה. יבואו ויאמרו אותן נפשות טובות, שהם אינם עויינים את המדינה, נהפוך הוא, הם מעוניינים בטובתה ובטובת אזרחיה, זאת בניגוד לממשלת ישראל, הפועלת בניגוד לאינטרסים של אזרחיה שלה.
טענות אלו מזכירות משטרים פאשיסטיים וקומוניסטים, בהם "המפלגה" "יודעת" מה טוב לנתיניה ואילו להם אין פתחון פה או דיעה בנושא. חוקי מדינת ישראל נחקקו על ידי נבחרי הציבור ונציגיו לממשלה ולכנסת, שנבחרו על ידי הציבור באופן דמוקרטי. אם חושבים חבריי תנועה אנטי דמוקרטית זו או אחרת שהחוק, אופן הפעולה, והתנהלות ממשלות ישראל לדורותיה שגוייה ומזיקה, ישנו פיתרון לכך: אחת לארבע שנים נערכות בחירות, בהן רשאים להצביע כל אזרחי ישראל. שיבואו אותן תנועות וישכנעו את הציבור בנכונות טענותיהן וכך לא "ייאלצו" לעבור על החוק.
אם כך, על ממשלת ישראל להפסיק את הפארסה בה פרטים במדינה מתאגדים, פועלים בשיתוף פעולה עם אוייביה ומשמיציה אותה בזירה הבינלאומית - בין אם מקורם באקדמיה, בתקשורת או בכל תחום אחר. על כל אזרח ישראלי לדעת, שבכל הנוגע לשינוי מדיניות, תביעת נבחרי ציבור או אנשי צבא הפועלים להגן על אינטרס המדינה, כפי שהציבור רואה אותו, שהאופציות שלו מתחילות ונגמרות בתחום מערכת המשפט הישראלית.
אם אותו אזרח או תנועה מעוניינים להשתין על ישראל בקשת, שיעשו זאת ללא תעודת זהות ישראלית, כאזרחי מדינה אחרת, או שיבלו את זמנם בבית כלא כאזרחיי מדינה שלחוקיה לא נשמעו.