אז מה למדתי מן ההתנתקות? שהרוב המכריע של העם בישראל הוכיח ששוב שהמעיטו בערכו, ושהוא מסוגל להתגבר גם על משברים אמיתיים, כמו גם על אלה המתוקשרים. אנחנו חברה רב תרבותית, ולעולם יהיו פה חילוקי דעות, אבל במקום לטפח את ה"קרע" הגדול והסופי אולי כדאי לקחת דוגמה מחיילי צהל שגם במצבים הקשים בפינוי, ניסו לגלות סובלנות ואמפטיה.
למדתי גם משהו על מנהיגות. למדתי שהדמוקרטיה הישראלית, שכונתה לא אחת "שברירית", מסוגלת לגלות חוסן מרשים בשעת מבחן. מסתבר שחוזק הדמוקרטיה הוא כחוזק הנחישות של המנהיגות לממש אותה. בשנים האחרונות קיימת בציבור תחושה חריפה של התערערות שלטון החוק, למרות קיומם של כל מוסדות האכיפה: צבא, משטרה ופרקליטות. אבל מה בצע בכל גורמי האכיפה אם הפוליטיקאי התורן לא העז להתעמת עם פורעי החוק, מכל המגזרים, מתוך חשש לפגיעה בדימוי התקשורתי שלו.
מהלך ההתנתקות חשף בפנינו את האמת הפשוטה, שמנהיג אמיתי, חייב לקחת סיכונים אמיתיים. שרק אדם אמיץ מוכן לקחת סיכונים אמיתיים, ושכדי להוציא לפועל מהלכים שיש בהם סיכונים חייב המנהיג להיות בעל אורך רוח ונחישות שלא תתערער אל מול סקר דעת הקהל האחרון...
הגיע הזמן לספר לכם, הפוליטיקאים, שעייפנו מהספינים ומהגימיקים שכל תכליתם להנציח את עצם קיומכם על גבי המרקע. אנחנו רוצים מנהיגות אחרת. העלנו את רף הציפיות כי נוכחנו שזה אפשרי. קצנו ב"מנהיגי הרייטינג" מהימין ומהשמאל שכל מעיניהם בקדנציה הבאה. קצנו גם במנהיגות שלוקחת סיכונים רק על גבם של אחרים, דוגמת מועצת יש"ע, ומותירה אותם לבד ברגע האמת. גם התנהלותם של ראשי מפלגת העבודה, הקוראים להפלתו של שרון מיד עם פינוי הישוב האחרון מצפון השומרון, איננה בדיוק מעשה אמיץ. נכון שחשוב להתבדל, כדי לנצח בבחירות, אבל מה עם העיתוי? כאנשים, שדעותיהם הפוליטיות היו ועודם מנוגדות לאלה של שרון, הייתי שמחה לו מנהיגי המפלגות בישראל היו מגלים ולו שמץ מהאומץ ומהנחישות שלו.
אבל גם ההישג ההיסטורי של שרון עלול לרדת לטמיון אם לא יבואו בעקבותיו מיד צעדים נוספים. לצערנו, במזרח התיכון אין שום זרי דפנה שניתן לנוח עליהם. היעדר תוכנית מדינית יחזיר אותנו באחת למעגל הרצחני של טרור-תגובה-טרור-תגובה.
כמדינאי רציונלי, שמבין שאין דרך אחרת זולת שתי מדינות לשני העמים, שרון חייב להמשיך את המהלך ולתרגם אותו לתוכנית מדינית שתתן סיכוי לעתיד לשני העמים. ניתן כמובן להמשיך במהלכים חד צדדים, אבל הם לגיטימיים רק לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. אחת התוצאות המעניינות של מהלך ההתנתקות היא שהציבור בישראל נוכח לדעת שבנסיבות מסוימות, יש ביכולתה של ההנהגה הפלסטינית, לשלוט באלימות של הקיצונים הפלסטינים. עובדה זו מחייבת את שני הצדדים: את ההנהגה הפלסטינית לפעול בנחישות נגד הטרור, ואת הממשל הישראלי לאפשר לכוחות המתונים בקרב הפלסטינים לשלוט במצב.
בנסיבות הנוכחיות קשה להאמין שמהלכים חד צדדיים יקדמו את התהליך בכיוון הרצוי. ניתן וצריך לנהל מו"מ עם הפלסטינים על מנת לתת סיכוי למימוש ההסכמים. מצבה המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית, שהשתפר כתוצאה מההינתקות, והפוטנציאל הטמון בו לשיפור איכות החיים בקרב העם הפלסטיני, מעלה את הסיכוי ליצירת ממשל פלסטיני מרכזי שאיתו ניתן יהיה להידבר בהקשר להמשך התהליך.
חזרה ללחימה עם הפלסטינים, שהיא בלתי נמנעת בהיעדר אופק מדיני, תחזק את הקיצונים משני הצדדים, ואת אותם "מנהיגים" שמעדיפים שנשלם מחירים בלתי אפשריים ובלבד שלא יסתכנו במהלך מדיני שעלול לפגוע בפופולריות שלהם בטווח הקצר.
ואנחנו את השיעור שלנו למדנו - אין שום קיצורי דרך ומניפולציות שיעמדו לאורך זמן. מנהיגות אמיתית נמדדת בעשייה ולא בזמן מסך...
* תא"ל במיל' ישראלה אורון כיהנה כסגנית יו"ר המועצה לביטחון לאומי