מה אני מצפה מהצד השני? אינני משוחח כאן באופן אישי עם חברי הנמצאים מהמחנה המכונה שמאל, אלא עם הייצוג הקולקטיבי של מחנה זה, כפי שהוא נתפס בעיני.
דברי נאמרים בזהירות. כמי שנמצא בעין הסערה, ודווקא משום כך, אולי יש ברוחות הסובבות אותו בכדי להסתיר מעיניו דברים מסוימים. מצד שני, אולי דווקא ההתמקמות בלב ליבה של המערבולת מאפשר לחוש את המציאות באופן נקי וחד יותר.
מקובל אני מרבותי שכאשר אני מפנה אצבע אל ה"אחר", שלוש אצבעות אחרות מופנות כלפי. אבל במסגרת זו מתאפשר לי להציג רק את ה"אצבע המורה" - עימכם הסליחה על הצגה חלקית זו. מילותיי יוצאות מהמקום של אחד אשר שנים רבות היטה אוזן לקולות השמאל ולמד מהם לראות נכוחה את פוטנציאל האלימות והכוחנות הקיים בישות לאומית ובמסגרת פוליטית של מדינת הלאום המודרנית. דווקא משום כך היו לי ציפיות מכם, בשלושה תחומים:
התחום התיאורטי תהליך קבלת ההלטות של תוכנית ההתנתקות ויישומה מעלה שאלות קשות. עמדה בו למבחן שאלת הריבונות: מיהו הריבון - המדינה? העם? החברה האזרחית? משבר ההתנתקות יכול היה להיות מנוף אדיר לליבון הדרך הנכונה לבירור מחלוקת המשסעת חברה. השמאל הסב פניו מאתגר זה ובחר להסתתר בצל המבנה הפורמלי הנוקשה של המדינה, בעוד שבכל העולם, מייצג השמאל את החברה, לא את המדינה!
השיקוף התקשורתי של המציאות ציפיתי מכם שלא תאפשרו את תופעת ה"אתרוגיזם" ושתצאו נגד הדה-לגיטימציה של המאבק והניסיון לצבוע אותו בצבעים כוחניים, כאשר ברור לכל, שנכון לעכשיו, חברי "המתנחלים האיומים", ניהלו אותו באופן בלתי אלים מעורר השתאות. אם בהמשך תגבר, חס וחלילה, ידם של המיליטנטים, אזי גם להתנהלותכם המאכזבת תהיה יד בזה.
העשייה הפוליטית לעצירת האלימות השלטונית ציפיתי מכם שתאבקו על זכות המחאה והמאבק שלי ושתשמרו על כבוד האדם של המחנה שלי אל מול המגף השלטוני. האם בדקתם אם הפתרונות שמכינים לנו אכן ראויים? האם הקנס הכספי המוטל על מי שירצה לשמור על כבודו ולא לצאת מרצונו החופשי מביתו הוא תהליך ראוי?
ידידתי ממחסום-ווטש, היכן את? מדוע את וחברותייך אינכן באות לעזרת בנותי כאשר נציגי השלטון משפילים אותן במחסום כיסופים? האם אתן יודעת שעיכבו אותי לחקירה כבר פעמיים בזמן שנחלצתי לעזרתן ואת לא היית שם לשמור עלי, עליך, עלינו...
מערש הליברליזם, עלתה השאלה האם הוא גילוי של השאיפה לחירות, או הגנה על האינטרסים של הכוח השלטוני. התבוננו נא במראה וענו ביושר - איזו תשובה נותנת ישראל 2005? האם אתם יכולים להישיר אלי מבט להצביע על הנקודה בהם הייתם אומרים - עד כאן. ההתנתקות חשובה אבל לא בכל מחיר. יש גבול לשימוש בכוחו של החוק?
דברי אינם מבטאים ציפיה, אלא אכזבה. ללא קשר לסיום המשבר בגוש קטיף, נפער בינינו קרע גדול. השבר עמוק הוא ולא נרפא אותו על נקלה. הפיוס יגיע רק לאחר שכל צד יהיה מסוגל להכיל את האכזבות של הצד השני. זוהי מריבה גדולה, אבל זוהי מריבה בתוך המשפחה. מתוך אמונה בכוחות המחברים של עם ישראל אינני חושש לעתיד. יש בנו את היכולות לרפא שבר זה, אבל כדי שהבן שלי והבן שלך, רון, לא יעמדו משני צידי התהום המפרידה בינינו כעת, יש לכולנו עוד הרבה מאוד עבודה.
הכותב משתתף בקבוצות דיאלוג בין תושבי גוש קטיף לבין תומכי תוכנית ההתנתקות