הניסיונות לצייר את אירועי כפר מימון כפסטיבל פוליטי תמים הם שיכתוב של המציאות במקרה הטוב. מישהו רוצה לשכנע אותנו שהתפרעות המונית בלילה, התנגשויות אלימות עם שוטרים והפעלת מלחמה פסיכולוגית על חיילים צעירים זה סוג של קייטנה. עם כל הכבוד לקיץ הישראלי שיכול להוציא כל אחד מהשפיות, נדמה שיש יותר מדי גורמים (גם בתקשורת הישראלית) שמעוניינים לשכנע אותנו שאורגיית האלימות הכתומה בנגב הייתה לא יותר מהפגנה, מעניין אם גם השוטרים הפצועים שהובהלו לבית החולים סורוקה חושבים את אותו הדבר.
כדי להבין באמת את אירועי כפר מימון צריך לעצום עיניים ולדמיין פעולה דומה שמתבצעת על ידי גורמים פוליטיים ערביים בישראל. עשרות אוטובוסים עם מפגינים יוצאים להתכנסות באום אל פאחם לתפילה המונית, משם יוצאים בצעדה מאורגנת כדי לפרוץ מחסומים של המשטרה וצה"ל, המפגינים מתעמתים עם כוחות הביטחון וההמשך ידוע.
מעניין אם גם בתסריט כזה היה מתנהל מו"מ בין בכירי המשטרה להנהגת המפגינים והאם קיימות רזרבות נייר מספיקות במדפיס הממשלתי כדי לכתוב את דו"ח ועדת החקירה לאחר הרג של כמה מפגינים בידי המשטרה.
במאבק הימין נגד ראש הממשלה יש לקח ומוסר השכל אמיתי. זריעת יש"ע בהתנחלויות ומלחמת לבנון הפכו את שרון ליריב מספר אחת של השמאל הישראלי, באותן שנים ארוכות חיבק המחנה הלאומי את שרון תוך התעלמות גורפת ממסקנות ועדת כהן, ביקורת קשה על סדרי שלטון לקויים ונורמות אישיות פסולות. נזכיר, הכינוי "בולדוזר" שדבק בשרון מעולם לא רמז על מישהו שהחוק היבש הפריע לו להגשים את מטרותיו הפוליטיות.
היום מגלים בימין הישראלי שהבולדוזר יודע גם לנסוע רוורס וכולם במועצת יש"ע "המומים" משיטות העבודה של שרון. זה כמעט משעשע לראות את הפעילים שוחרי שלטון החוק, שרק אתמול צעקו "אריק מלך ישראל", מתריעים על הדרך האנטי דמוקרטית בה פועל שרון. זה עצוב לראות את אנשי השמאל הציניקנים מחבקים את שר הביטחון של מלחמת לבנון, רק משום שכעת הוא מיישם לרגע, סעיף בודד באידיאולוגיה שלהם.
מעניין אם אלפי המפגינים בכתום שנדדו לכפר מימון זיהו את האזור בארץ ישראל אליו נאלצו להגיע. אחרי הכל, הנגב הוא לא בדיוק האדמה אותה נשבעו המתנחלים ליישב. הנהגת המתנחלים ודאי נהנתה מכמות הסרטים הכתומים אותם ראתה מדרום לקריית גת, אך כדאי לבנצי ליברמן להתקרר מהר. תושבי הנגב היו שמחים אולי להפגין, אבל קצת קשה כשעובדים עבור שכר מינימום ומפחדים מפיטורים. אפילו תושבי עיירות הפיתוח שמצביעים באופן מסורתי למפלגות הימין לא שוכחים שמועצת יש"ע מעולם לא ארגנה הפגנת הזדהות כשבאופקים אחוז האבטלה חצה את עשרת האחוזים. מעניין אם מישהו מהמפונים מגוש קטיף יבחר להתגורר בנגב. אחרי הכל, עם שלוש מאות אלף דולר ביד יש מקומות הרבה יותר מהנים להתנחל בהם.
אבל למה בעצם נאמני ארץ ישראל מעולם לא באו לחולות הנגב? קל להפיל את זה על ממשלות ישראל שהרעיפו מענקים על תושבי יש"ע, אבל זה פשטני מדי ודמגוגי. הרבנים מעולם לא שלחו את תלמידי הישיבות להשתלט על הערבה או להתנחל בניצנה, לדיונות בנגב אין אפיל מקראי כמו לגבעות בשומרון והנוף המדברי קוסם כנראה פחות מאשר החופים הלבנים בגוש קטיף. מדובר כנראה בסוגיית נדל"ן פשוטה, וילה באלקנה משכנעת יותר מווילה בירוחם, בית פרטי על חוף הים ברצועת עזה מרשים יותר מדופלקס, אפילו בישוב היוקרה עומר.
אם נהיה מרושעים לרגע, הנגב הוא פתרון אמיתי עבור המתנחלים. גם ברמת נגב אפשר לריב על אדמות (הבדואים ישמחו ליריב אמיתי), המדינה לא פועלת שנים נגד בנייה לא חוקית, אף פעיל של "שלום עכשיו" לא יעיז לפרסם מפת מאחזים לא חוקיים סמוך לבאר שבע ובקיצור, אפשר להמשיך לחגוג ואפילו ליהנות מחיבוק חם של הקונצנזוס הישראלי.