חסימת פיות הולכת ונמשכת

המדינה תמשיך להתקיים גם אם, חלילה, נעזוב כך את גוש קטיף, אבל מהותה תיפגע ללא תקנה, אם אנשים ירגישו שסגרו עליהם. כאשר נחסמת אפשרות המחאה הלגיטימית של האזרח, אי אפשר לדבר על דמוקרטיה!

יש אנשים בשמאל שדומה שהמילים דמוקרטיה, וזכויות המיעוט, קיימות אצלם כל זמן שהרעיון למענו נאבקים מספיק קרוב אליהם. ואם לאו – טוב שיש איש חזק שמבצע את מדיניותם. המצב היום מיטיב עם השמאל, לכאורה, אבל אווירת מחנק ודיכוי סופה שתסגור גם עליהם. יש, פה ושם, פגיעה בערכים דמוקרטיים מימין, אך יש הרס מהותי של ערכים אלו משמאל.

הייתי אתמול בנתיבות, וראיתי המון אדם מפגין בסדר מופתי, בכבוד, בעוצמה ובנחישות. ראיתי גם כעסים עצומים כאשר דווח על ניסיונות המשטרה "לדלל" את המפגינים ע"י חסימות האוטובוסים.
היכן התקשורת? היכן מוסדות השלטון האמורים להגן על זכויות המיעוט?

כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא העיתונות. מה מעט נזעקה זו כדי לטעון כנגד אופן ההתנהלות של ראש הממשלה, החשדות בפלילים, דריסת מתנגדיו, הפרת הבטחותיו לבוחר... היכן נשמע קולה בדרישה לקבלת הסברים על מהות התוכנית, ועל התוצאות הביטחוניות של המהלך?

בית המשפט העליון, שאפילו מראית עניין של הגינות לא הראו שופטיו כאשר נמנעו מלהגיע לגוש קטיף, ולא העסיקו עצמם בשאלה האמנם תכלית הפגיעה בזכויות האדם היא ראויה, אולם הקפידו על כל אלה כאשר דנו בנושא גדר ההפרדה.

המשטרה העוצרת אוטובוסים בדרך להפגנה בלב מדינת ישראל, בניסיון לצמצם את מספר המתנגדים לעמדת ראש הממשלה, וצה"ל, השולח חיילים למשימות שיטור בתוך תחומי "הקו הירוק"...

אמנם יש מספר אנשים אלימים במחננו, וכאבי על כך גדול מכאבו של המחנה האחר. אך כיצד ניתן למנוע אנשים מלהיסחף אל עבר תגובות אלימות, כאשר כמעט רק תגובות מסוג זה מסוקרות ומדווחות בהבלטה, הרבה הרבה מעבר למשקלן, ואילו ממחאות שקטות מתעלמים? כאשר ההאשמות הן לעולם לא כלפי פורע חוק זה או אחר, אלא כלפי "הדתיים", "המתנחלים", או הימין כולו, וכאשר מוסדות השלטון דורכים ברגל גסה על זכויות האזרח של רבים?

אני מוצאת סביבי אנשים רבים המתנגדים למהלך פינוי הישובים, אך היו מוכנים להשלים עם מהלך כזה לו הוצגה התועלת שבו, לו ניתנה הזדמנות להכריע לגביו בקלפי או במשאל עם ולו נמצא אפיק אמיתי למחאתם – לא חסימת פיות מתמשכת.