logo

פוליטיקה, אייתוללה סטייל - איך זה עובד?

5

יש בחירות ונשיא ופרלמנט, אבל גופים לא נבחרים הם שמחזיקים בכוח האמיתי. מבוא קצר לפוליטיקה האיראנית, לקראת הבחירות

רויטרס15/06/2005 - 13:26
OG חדשות
OG חדשות צילום: מערכת וואלה, וואלה

מיליוני איראנים יילכו מחרתיים לקלפיות כדי להצביע בבחירות לנשיאות המדינה, בפעם התשיעית מאז המהפכה האיסלאמית ב-1979. להלן הסבר קצר על המבנה הפוליטי המורכב באיראן ועל תפקיד הנשיא.

דמוקרטיה, או סתם מסווה?

ב-1979 הצביעו אזרחי איראן ברוב גורף בעד הקמת הרפובליקה האיסלאמית במקום המלוכה, שחוסלה עם הפלתו של השאה ריזה פהלאווי. מאוחר יותר באותה שנה אישרו הבוחרים את החוקה החדשה, שיצרה שיטה פוליטית ייחודית המשלבת מאפיינים של דמוקרטיות מערביות לצד ממסד דתי בלתי נבחר. הנשיא הנבחר כפוף לחלוטין למנהיג העליון הממונה מלמעלה. בדומה לכך, חוסה הפרלמנט בצלה של מועצת משמר המהפכה, גוף בן 12 אנשי דת בלתי נבחרים שבכוחם לדחות כל חקיקה שהם רואים כנוגדת את האיסלאם וכן לאסור על התמודדותם של מועמדים לפרלמנט שהם רואים כלא ראויים לתפקיד. איראן טוענת שהתוצאה היא דמוקרטיה איסלאמית אמיתית. אולם רוב המשקיפים טוענים שהדמוקרטיה באיראן היא רק מסווה לשמירת הכוח בידי אנשי דת בלתי נבחרים.

בתיאוריה, הנשיא הוא האישיות השניה בכוחה במדינה, אחרי המנהיג העליון (מאז 1989 עמדה זו מאויישת על ידי האייתוללה עלי חמנאי). אולם בפועל, סמכותו של הנשיא ויכולתו להוציא לפועל את מדיניותו מוגבלת קשות על ידי שורה של גופים בלתי נבחרים, בהם שולטים אנשי דת נוקשים. הנשיא היוצא מוחמד חאתמי הלין מרות שעוצמתו עולה רק במעט על זו של אזרח רגיל, וניסה ללא הצלחה לקדם חקיקה שהיתה מגדילה את סמכותו.

הנשיא אחראי למדיניות הכלכלית ועומד בראשות הממשלה, שחבריה אמונים על ניהול המדינה ביומיום. הנשיא גם יושב בראש המועצה הלאומית העליונה לביטחון, הממונה על מדיניות הביטחון של איראן. הנשיא רשאי לחתום על מזכרים והסכמים עם ממשלות זרות והוא שמאשר מינויים של שגרירים.

אם אי אפשר לנצח אותם, נפסול אותם

המנהיג העליון, הממונה לכל ימי חייו על ידי אסיפה נבחרת של אנשי דת, מחזיק בזכות המלה האחרונה בכל נושא מדיני או פוליטי. הוא קובע את המתווה הכללי של מדיניות הפנים והחוץ, וממונה ישירות על הכוחות המזויינים ושירותי המודיעין. המנהיג אחראי גם למינויים של תפקידי מפתח כמו נשיא בית המשפט העליון, יו"ר רשות השידור הממלכתית, ונציגיו האישיים פזורים ברחבי מוסדות המדינה.

אפילו עם פרלמנט פרו-רפורמיסטי בין 2000 ל-2004, יכולתו של חתאמי לפעול הוגבלה קשות על ידי יריבים שלא נבחרו לתפקידיהם. חקיקה שיזמה הממשלה בוטלה על ידי מועצת משמר המהפכה, והרשות השופטת סגרה עשרות כתבי עת שתמכו ברפורמות וכלאה עשרות עיתונאים, אקדמאים ופעילים תומכי-רפורמות. רשות השידור הממלכתית הרבתה לבקר את הישגי הממשלה או פשוט התעלמה מהם, ומועצת המשמר פסלה מאות מועמדים מתומכיו של חתאמי מהתמודדות בבחירות 2004. בכך הובטח רוב שמרני בפרלמנט.