כמעט בדמעות צפיתי בחסימות הכבישים ההמונית שהייתה אתמול. מאות פעילי ימין קיצוני, עטורי כיפות ענק ופאות מתבדרות ברוח צבאו על כבישים ראשיים ושיתקו את המדינה. לא את כל המדינה, את זה הם לא יצליחו לעשות. אני מקווה.
ראיתי את התמונות הקשות. ריבונו של עולם, איך הגענו למצב הזה. איך הגענו למצב שבו שוטרים טובים, אנשים שנשלחו להגן על הארץ איך יכול להיות שהשוטרים הללו נאלצים לגרור יהודים מכבישים? למה צועקים עליהם "מדינת משטרה", מבזים אותם, יורקים עליהם, זורקים עליהם אבנים? מה חטאו שוטרים אלו? ריבונו של עולם, איך הגענו למצב שבו אדם שחוזר מעמל יומו נתקע בכביש בגלל חבורה של פורעי חוק, שטוענים שהם חוסמים כבישים למען גוש קטיף. איך זה קשור, לעזאזל?! אתם חוסמים כבישים, מונעים מאנשים להגיע לביתם וכל זה למען גוש קטיף?
"כל ישראל אחים", אומרת האמרה. אני החלטתי שאתם לא אחים שלי. מי שמסרב לפקודות הצבא הקדוש שלנו, הוא לא אחי. מי שמרביץ ומשפיל שוטרים, לא אח שלי. מי שחוסם כבישים הוא לא אח שלי. מי שלא מכבד את חוקי המדינה הוא לא אח שלי.
איך אתם מעזים לקרוא לעצמכם אנשים דתיים כאשר אתם מרביצים לשוטרים, השומרים שאלוהים שאני ואתם מאמינים בו, הפקיד לשמור על הארץ! במקום להעריך את עבודת הקודש שלהם, אתם זורקים עליהם אבנים?!
אני מתפלל שתהיה לכם בינה להבין שחסימת כבישים היא לא הדרך. רעיון המאבק שלכם הוא טוב, הוא חשוב, אך בדרכים לגיטימיות. אני מקווה שאלוהים יסלח לכם על הכאת שוטרים, על ביזוים ועל ההסתות הרבות שלכם. אני מקווה שאלוהים יסלח לכם על שאין אתם נוהגים כבוד בראש הממשלה. הרמב"ם, רבי משה בן מימון, אומר ש"כבוד נוהגים במלך, ומשימים לו אימה ויראה בלב כל אדם". זה כבוד?! להסית, להניף שלטים זה כבוד מלכות?
פעם הייתם אחים שלי. פעם, עוד לפני שהתחילו הבלגנים. אז עוד הסתדרנו, אז עוד הייתם שפויים. היום מה שמעניין אתכם זה דם ואש ותימרות עשן, וגם כמה שוטרים שירביצו. כשתחזרו בתשובה, כשתצייתו לחוקי המדינה הזו שניתנה לנו במתנה מהאל, כשתצייתו לפקודות כשתחזרו לעצמכם, אני מבקש מכם לארגן הרקדה גדולה. למרות שאני לא אוהב להשתתף בהרקדות למיניהן, אני מבטיח לבוא ולרקוד איתכם מכל הלב, מכל הנשמה. ריקוד אמיתי, שמח. ריקוד של תודה לאל שחזרנו להיות אחים.
* אריאל הורוביץ הוא תלמיד הישיבה התיכונית "חורב" בירושלים וחניך בתנועת "בני עקיבא".