לפני שנתיים, כשהאינטרנט היתה עדיין מדיה צעירה ולא מובנת, ישבנו מספר חברים מחברת האינטראקטיב בבר בנמל תל אביב ושתינו להנאתנו. אחד המלצרים, בחור צעיר וחביב, שמע כנראה חלקים קצרים משיחתנו, שכן לפתע הוא התייצב מולנו בדרמטיות וסיפר כי הוא בוגר טרי של בית צבי וכי הוא "מעוניין להתייצב אצלנו לאודישן מכל סוג שהוא".
בלי להתבלבל הצעתי לו אודישן לבאנר.
"אודישן לבאנר?" הוא שאל בתדהמה.
"למה לא בעצם?" שאלתי את החבר'ה ששכבו על הרצפה מצחוק, "נראה לי שהוא יילך מצוין ברוחב של 468 פיקסלים..."
לאחר אותו אירוע משעשע הפך המושג אודישן לבאנר לקנה המידה הרשמי שלנו לתיאור אנשים. משפטים כמו "היא תיראה מצוין על כפתור", "הוא מתאים לקומפוננטה" או "בכיף הייתי מקליקה עליו" החלו לככב בשיח המשרדי. כמובן היו גם מקרים מצערים כגון "זאתי, מקסימום הייתי נותן לה להיות שורת טקסט"...
לפני מספר חודשים הרמנו קמפיין עבור המסלול האקדמי המכללה למינהל ליום פתוח וירטואלי, קונספט מדליק שהצענו והתקבל. החלטנו לעשות קמפיין וידיאו חדשני שבו תהיה מנחה וירטואלית שתוביל את כל הקמפיין כולל הפרסום והמיני-סייט.
וכך, יותר משנתיים לאחר ה"אודישן" המפורסם, מצאנו את עצמנו יושבים ועושים אודישנים שאחד הקריטריונים המרכזיים שנדונו בהם בכובד ראש הוא איך היא תיראה על ה"אוזן" בוואלה, והאם היא מספיק מעניינת כדי שיקליקו עליה.
אחרי עוד כמה עשרות שעות עבודה מאומצות ומעט מאוד שינה, הרמנו קמפיין מדהים שהביא לכמעט 70 אלף הקלקות.
היתה שווה הקלקה? תשפטו אתם.