תגידו תודה. כן, כן, אתם שמה. אספו הבוקר את הזבל מהרחוב שלכם? תגידו תודה. הילדים שלכם הלכו לבית הספר ואשכרה למדו משהו, או לפחות חזרו הביתה בלי פגע? תגידו תודה. שר החוץ פתח את הפה ולא גרם לכם לנתק מרוב בושה כל קשר עם גורמים ממדינות זרות? תגידו תודה רבה עם קצפת למעלה. ואם המשטרה תופסת מדי פעם איזה רוצח עוד לפני שהוא מקפח את חייו של קורבנו (ולעיתים של עוברי אורח תמימים), אז בכלל אתם אמורים להודות בכל בוקר, בנשימה אחת עם תפילת השחרית לאל עליון. אחרי הכל, אלה אינם שירותים שתמורתם אתם משלמים דרך האף. אלה הם חסדים נדירים, המורעפים על ידי שליט גחמני שלא באמת חייב לכם משהו.
אופן החשיבה הזה נשמע לכם מוזר? בעיה שלכם. לניצב דוד צור זה נראה הגיוני מאד. ניצב צור חושב שמשפחת גבריאלי צריכה להגיד לו תודה בכל בוקר בגלל שהוא עושה את העבודה שלו ומסכל ניסיון לרצוח את ראש המשפחה שוני גבריאלי.
ההתבטאות הזאת היא רק הקש האחרון, במטען עודף של גסות ואוזלת יד, שכבר מזמן שבר את הגב של ציבור מותש. רק בשבוע שעבר קיבלנו שתי דוגמאות, חסרות קשר לכאורה, שכאשר הן נבחנות יחד עולה מהן מסקנה בלתי נמנעת לגבי התפקיד העגום והמיותר שממלאת כיום משטרת ישראל בחברה.
המקרה הראשון היה מופע הבריונות של השוטרים באוניברסיטת תל אביב. על אף שאיש לא הזמין אותם באופן רשמי לטפל בבעיה כלשהי בשטח הקמפוס, ולמרות העיקרון שלפיו על רשויות המדינה להיזהר ולחשוב פעמיים ושלוש בטרם יחללו את האוטונומיה של מוסד להשכלה גבוהה, טיפסו השוטרים הגיבורים מעל לגדרות האוניברסיטה כדי לדכא את הפגנת הסטודנטים הנוראית.
המקרה השני אירע במרחק עשרות קילומטרים משם, בעיר חברון. חבורת שוטרים, שכל תפקידה היה לשמור על בית של משפחה פלסטינית ולמנוע ממתנחלים להרוס אותו שוב, החליטה שלא בא לה לבצע את תפקידה אם הוא כרוך במידה כלשהי של אי נעימות. השוטרים הגיבורים קיבלו מכות מכנופיה של מתנחלים רעולי פנים, שהצליחה ללא קושי לבצע את זממה ולמוטט את תקרת הבית.
היכן שהוא בין שני הקצוות הללו משטרה היפראקטיבית ואלימה ללא צורך ומשטרה אפאתית ופתטית נמצא מצב הצבירה של משטרה הראויה לשמה ולמעמדה. כשניצב דוד צור והחברים שלו יבינו זאת, הם יזכו לתודתנו. עד אז, שפשוט יעשו את העבודה שלהם בשקט.