זה לא הולך להיות קל לצפות במסך הסינמה סקופ ב"שבעה צעדים". היצירה הקודרת הזאת תגרום לכם לנוע באי נוחות בסלון, גם אם יש לכם פלזמה אינסופית וסראונד יפני משובח. שבעה צעדים הוא הסרט הכי קשה שנמצא כרגע על המדף בספריה, וככל הנראה גם הכי מדהים.
השנה היא 1988. דה-סו או (מין-סיק צ'וי) הוא גבר נשוי ואב לילדה שנחטף לילה אחד על ידי אנשים מסתוריים, ונכלא בבית סוהר פרטי במשך לא פחות מ-15 שנה. במהלכן נרצחת אשתו והוא עצמו מופלל ברצח שלה. כעת משוחרר דה-סו אל העולם כשהוא מצויד בארנק מלא כסף, טלפון סלולרי ומעמד מפוקפק של רוצח נמלט. הוא מוצא אהבה שנותנת לו את כל הסיבות להאמין במין האנושי ובמקביל לצאת למסע נקמה ביזארי, אלים, חשוך ובעיקר גורם להקאה.
אם בקולנוע עוד אין לאן לברוח, הרי שבבית מול המסך, אתה יכול לקלל את הבחורצ'יק מהספריה שאמר לך ש"אתה חייב לראות את זה", ללכת לשירותים להקיא או פשוט לסגור את ה-DVD ולהירגע מול ערוץ 2 עם "ארץ נהדרת". אנחנו מבקשים מכם, אל תעשו את זה. מקסימום תראו בחלקים, אבל אל תפספסו את הסרט הזה. "שבעה צעדים" אמור היה לראות סרט מצוייר בכלל והוא מבוסס למעשה על מנגה. וככזה הוא גרוטסקי ודמיוני ועם זאת קפקאי ופרוידיאני באותה מידה. צפייה לא קלה היא כבר אמרנו.
אם אפשר רק הערה לסיום: חבל חבל שלא קיבלנו תוספות שמראות לנו קצת את המסביב של הסרט המהפנט הזה. אתם יודעים מה, אפילו לא מאחורי הקלעים, מספיק שהיו מראים לנו את הבמאי צ'או-ווק פארק מודה לשופטים בפסטיבל קאן על הזכיה בכך שהוא נותן קרדיט לכל השחקנים בסרט, כולל התמנון. איזה תמנון? או, את זה כבר תצטרכו לגלות בעצמכם.