הפרשנים מסכמים: שרון הפסיד, אז מה?

גם הדרך בה התרחשה אתמול תבוסתו של שרון, לא עוברת חלק אצל ברנע. "מה שראינו אתמול ב'היכל התרבות' צריך להטריד כל מי שחרד לעתיד הדמוקרטיה בישראל. ראינו מפלגת שלטון שאבד לה החשק לחיות חיים מפלגתיים. היא נשלטת בידי חבורות בעלות מנטליות כנופייתית". ברנע מזכיר כי שרון הבטיח, ערב הבחירות האחרונות, לחולל רפורמה במפלגתו ולהרחיק אלמנטים פליליים אך מציין כי דווקא בנו של שרון, עמרי, בונה לו מחנה "שטובל בחקירות פליליות", ומקדם לקידמת הבמה את שלומי עוז. ברנע לא חוסך שיבטו גם מסילבן שלום "שלא יודע להילחם אלא למען הכסא של עצמו. הוא מוציא שם רע למורשת דוד לוי".

מצד שני: הנחת היסוד של ברנע היא שאחוז ההצבעה הנמוך על סוגיית צירוף העבודה לממשלה גורעת ממשמעות ההחלטה. "כאשר רק 40 ומשהו אחוז מחברי גוף פוליטי נבר טורחים להצביע, קשה לראות בהצבעה שלהם עניין מחייב...שרון יוכל תמיד לומר שהוא לא מקבל תכתיבים ממיעוט".

מה יהיה: ברנע כותב מה היה צריך להיות. "ללנדאו יש ויכוח עם שרון, לא עם פרס. אילו נהג ביושר, היה מביא לוועידה הצעת החלטה להדיח את שרון, לא הצעה לפסול את פרס".

מה היה: "בוועידה אתמול צפו על פני השטח המחלוקות האידאולוגיות העמוקות, שקורעות את הליכוד מבפנים. זה מול זה התייצבו שומרי גחלת א"י השלמה, שעדיין מאמינים שניתן למנוע את חלוקת הארץ, מול אלה שהמסתכלים קדימה ואומרים: 'אומנם חונכנו על 'שתי גדות לירדן', אך המציאות בשטח חזקה יותר מכל שיר'".

מה יהיה: דואק מזהירה מהתפרקות כללית של הליכוד בעקבות מחזות כמו זה של ליל אמש. "צירי ועידת הליכוד, שעזבו אתמול את 'היכל התרבות' יתעוררו הבוקר אל תוך תנועה אחרת, מפולגת, מסוכסכת, רבת שנאות, עתירת פערים, שנכון לעכשיו נראים כבלתי ניתנים לגישור". היא מוסיפה כי "קשה לראות כיצד מצליחים לצלוח ים כזה של שנאה". דואק אינה עונה על השאלה האם הוועידה של אתמול תוביל לפיצול בליכוד שיביא בסופו של דבר לאותו "מפץ גדול" שישנה את פניה של המפה הפוליטית בישראל. כלומר האם יחבור שרון לפרס וללפיד ויקימו את מפלגת המרכז הגדולה והמעודכנת, מול מפלגת ימין של מורדי הליכוד, המפד"ל והאיחוד הלאומי.

מה היה: ורטר מספיד את יחסי שרון ומפלגתו, שכבר הרבה זמן לא תומכת בצעדיו ונותנת לו גב. "התבוסה שנחל ראש הממשלה, אריאל שרון, אמש בוועידת מפלגתו, הוכיחה ששרון, עוד לפני שנפרד מקרוואן אחד, מהתנחלות אחת, נפרד באופן סופי ממפלגתו. לאחר ההפסד במשאל המתפקדים, לאחר המפלות וההשפלות במוסדות המפלגתיים, ניחתה אתמול על שרון המהלומה האחרונה".

ורטר מזהה הפקת לקחים במחנה שרון, בהיבט השליטה בקהל: "הם (תומכי שרון) מוקמו בקדמת הבמה, נושאים שלטים אוהדים. הוראות הבימוי היו הפעם מדויקות מאוד. כשדוד לוי, עד לפני כארבע שנים חבר בכיר ב'ישראל אחת' ושר חוץ בממשלתו של אהוד ברק, הטיף בלהט נגד צירוף העבודה, הפעילים שרו לו 'גשר צר מאד', זכר למפלגתו הפתטית. סילבן שלום לא יוצא נקי אצל ורטר התמה "מה היה מביך יותר, אמש, בהיכל: נאומו של לוי, או שתיקתו של סילבן". הוא מזכיר "שתקנים" נוספים כמו צחי הנגבי ושאול מופז, שבחרו להימנע מנאום תמיכה בשרון.

מה יהיה: ורטר מריח בחירות באוויר: "מנהיגים במדינות אחרות, שמחויבים יותר למוסדות מפלגותיהם, היו שוקלים התפטרות במצב כזה. שרון לא קורץ מחומר כזה. אבל האפשרויות העומדות בפניו הולכות ומצטמצמות: אם יחליט לצפצף על הוועידה, ספק אם ימצא מאחוריו את חברי סיעתו, שיצטרכו לשוב ולהיבחר על ידי חברי הוועידה. בעקבות התוצאות, שלא בדיוק חיזקו את מעמדו בליכוד, ספק אם העבודה תרוץ לזרועותיו. אם יקבל את הדין, ויישאר עם ממשלת מיעוט ייאלץ להכריז על בחירות בתוך זמן לא רב".

מה היה? ירושלמי מסתכל על הועידה מגובה השטח. הוא מביא את סיפורו של אחד, עזריאל רוזנברג, חבר מרכז מפ"ת, ש"עמד בקצה שורה שבע וצעק בכל הכוח "סדאם חוסיין הביתה". שאלתי אותו מי זה סדאם, והוא אמר שסדאם זה שרון ועודאי וקוסאי הם עומרי וגלעד. עד כדי כך". מצד שני, גם את אנשי מחנה שרון לא עשו באצבע, וירושלמי טוען כי "החבורה האופוזיציונית במרכז הליכוד יחד עם מנהיגות יהודית, שעושה תמיד את כל הרעש, מצאה אתמול את עצמה בצרות. עמרי שרון, רוני סחייק, שלומי עוז ומשפחות שאמה וחממה מרמת גן הצליחו להשתלט על חצי אולם". ירושלמי מספק עדות של עד מומחה לליכוד, דוד אפל, שטען כי רבים מהצועקים לא היו חברי מרכז. "מכות, אגרופים, כרזות קרועות, קללות וצעקות הם רפרטואר כמעט קבוע בישיבות מרכז, אבל אתמול נשברו כמה שיאים גם בתחום הזה... יציע האבן בימק"א של בית"ר ירושלים היה נחשב שליו ורגוע מול המחזות במרכז".

מצד שני: "אריאל שרון יכול היה אתמול להשתיק את כל העסק, או לפחות לנסות. הוא נראה מרוצה. הברדק טוב לו. כך הוא הורס את הלגיטימציה של המרכז וממשיך בדרכו... שרון יודע שהציבור אוהב לשנוא את המרכז ולאהוב את מי שונא את המרכז, כמוהו".

מה יהיה? "שרון מתנתק מהליכוד ולהיפך... ואולי מוטב שכך, כי מה שנראה אתמול בהיכל התרבות לא היה מוסד פוליטי אלא שוק אנושי פרוע, שלא ראוי לקבל החלטות".

מה היה? "כבר מזמן לא היה כאן דבר כזה. למנהיג אין מפלגה, למפלגה אין עם, העם לא ממש יודע מה קורה עכשיו והמבוכה חוגגת. אריאל שרון חטף אתמול סטירת לחי מצלצלת נוספת מהמפלגה שהקים לפני 31 שנה והוביל לניצחון גדול בשנה שעברה". הדימויים המיליטריסטים נמשכים: אם שרון עוד יכול להסתדר, הרי שאותם חברי כנסת המהססים אם לתמוך בו קיבלו אתמול מסר חד וברור מהגוף הבוחר בהם. התוצאה: "ראש הממשלה הישיר אתמול מבא אל הוועידה, שלא השפילה את עיניה. הקרב הוכרע נגדו, המלחמה בעיצומה".

מצד שני: שרון יכול לחגוג את תחייתו של "מחנה שרון". לפחות לא היתה כאן הליכה "כצאן לטבח", בוחר כספית בדימוי מעודן. "מלכתחילה, שרון תיכנן להתעלם לחלוטין מהתוצאות". ועם ככה, הוא יכול לרוות מעט נחת מתוצאות האמת הלא רשמיות של קלפי הנבחרים, בה הצביעו הח"כים של הליכוד, ושהראו כי 24 ח"כים תומכים בהצעתו, 11 התנגדו ואחד נמנע, ולעומת זאת 15 בעד הצעת לנדאו ו-19 נגד. "אכן הפתעה. כמה חבל שהתוצאות הללו לא חילחלו עד לחברים עצמם, שטבחו את שרון בהמוניהם".

מה יהיה? "אסור לטעות: סכנת הפילוג בליכוד, כפי שאיים אתמול שרון בעצמו, גוברת מאוד הבוקר. המצב מחמיר, הטמפרטורה עולה. עוזי לנדאו, מתברר, לא פראייר. גם את סילבן שלום לא עשו באצבע... ועידת הליכוד אותתה אתמול למנהיגה המושפל שזמנו קצוב".

עד כדי כך: "יש כאן מצב שבו גם אם שרון היה מגיש להצבעה הצעה מטעמו שהשמש תזרח מחר בבוקר, חברי המרכז היו נוטים לדחות אותה. מדובר במצב בלתי נסבל, איך שלא נסתכל עליו".