אתמול התפוצצה לנו בפנים עוד אחת מבועות המוסד, שריחפה לעברנו בחודשים האחרונים. בירושלים קיוו כנראה שכמו בפאשלות הקודמות של ארגון הביון הממלכתי, העניין יסתיים במכה על היד, מקסימום בהתנצלות רפה בצינורות הפוליטיים ו"הבחורים הטובים" ישובו ארצה. דווקא ניו זילנד הראתה לנו מאיפה משתין הדולפין.
מתחילת הפרשה המביכה סירבו הניו זילנדים להתנהג על פי כללי הקוד הלא כתוב של תפיסת סוכנים של מדינה ידידותית. הם פרסמו את הפרשה בהבלטה (זה נכון שאין שם הרבה חדשות, אבל זו לא הסיבה לכך), הם לא הסכימו "לסגור את זה בשקט" והם תפסו עלינו עצבים, מידל איסטרן סטייל. אבל במשרד החוץ של סילבן לא התרשמו. "עדיף שנשתוק, תראו איזה יופי זה עובד בחקירות ביחא"ה", אמרו לעצמם, "רועי הכבשים יירגעו, מקסימום נשלח את הנשיא קצב לביקור נימוסין". אבל לא, בוולינגטון לא נרגעו, פרטים נוספים מהפרשה הודלפו לעיתון "ניו זילנד הראלד": על המבטא הגרוע של אלי קרא, על ההתנהלות החשודה של הסוכנים, על התחזות לצעיר נכה שאינו מסוגל לדבר. צחוק הגורל הוא שגם בירושלים התקשו לדבר.
התסריט שכתבו במפקדת המוסד, אי שם במרכז הארץ, היה אמור להסתיים לגמרי אחרת. במקרה הגרוע ביותר, חשבו שם, הסוכנים יקבלו עונש סמלי ויגורשו למחרת ארצה, למשרת ממייני מהדקים בכירים - כמו שקרה לדמארי וארגוב מקפריסין, לג'ינג'י והשני מירדן ולחבר'ה שרק רצו "להאזין למשחק" בציריך. אבל בניו זילנד, מסתבר, עושים את זה אחרת. לא רק שנגזרו על השניים חצי שנת מאסר, הם גם אולצו לשלם כ-50 אלף דולר אמריקאי לעמותה לשיקום הנכה על עונש חינוכי כזה אפילו השרה לבנת לא היתה חושבת.
ראש ממשלת ניו זילנד, הלן קלארק, אשת ברזל סטייל תאצ'ר, הופיעה אחרי גזר הדין בטלוויזיה והיכתה את אנשי משרד החוץ בהלם. היא פרסמה שורה של סנקציות שפגעו בדיוק איפה שכואב לחברים בירושלים: חסל סדר ביקורים רשמיים במדינה השלווה והיפה אתם רוצים לבוא אתם צריכים ויזה, ועל הנשיא קצב הם בכלל מוותרים. תגובת ישראל היתה באמת דיפלומטיה מהרמה הראשונה: מבית הנשיא נמסר כי הוא לא התכוון לבקר בניו זילנד בכלל. תגובה ציונית הולמת.
מבלי להיכנס לשיקולים הביטחוניים שהובילו לשיגור הסוכנים לניו זילנד הידידותית (נכון הם אוהבים פלסטינים, אבל אנחנו אוהבים את האוסטרלים), השאלה שעלתה על שפתי כולם היא: מה אי אפשר פשוט להוריד דרכון מזויף בקאזה? אבל העניין כבר קרה והתפוצץ, אז מה עושים? התשובה היא דיפלומטיה אמיתית, לא שקטה ומרומזת, את זה כבר ניסינו. שר החוץ, או אולי אפילו ראש הממשלה-הטרוד-באחדות, צריכים היו לצלצל לגב' קלארק (לא לשכוח להוסיף תשע שעות קדימה), להתנצל בכנות ובאדיבות ולהבטיח שזה באמת לא יקרה שוב. אחר כך צריך להפסיק לגמגם ולהודות פומבית שהמדובר בסוכנים ישראלים שכשלו בתקלה מבצעית, שלמרבה המזל לא גבתה קורבנות ולא גררה שחרור בכירי טרור, ולקבור את הפרשה בהלוויה ממלכתית כמו שצריך.
ואגב, אורי קלמן, ראינו את הפנים שלך. אין צורך יותר להסתובב במסיכת סקי מגוחכת או לעשות לנו "קוקו" באולם המשפט. ולגבי אלי קרא, האם אי פעם ראיתם מישהו שנראה יותר כמו סוכן חשאי?.