מנכ”ל אנרון לשעבר הסגיר עצמו לידי השלטונות

נגד ליי הוגש כתב אישום הכולל 11 סעיפים, כולל הונאה בנקאית והונאה בניירות ערך. ליי היה ידיד קרוב של הנשיא בוש, שנהג לכנותו "קני בוי", ואף העמיד לרשות בוש את צי המטוסים של החברה במהלך קמפיין הבחירות של שנת 2000.

אנרון, שצמחה מחברה קטנה וזניחה לצינורות נפט לענקית של מסחר באנרגיה, נחשבה למופת של "שיטת העסקים החדשה". אולם עם קריסתה, והתמוטטות חברות כמו וורלדקום, אדלפיי ואחרות, התברר ש"שיטת העסקים החדשה" מבוססת בעצם על נוכלות.

הפרטים מורכבים מאד, אבל הרעיון הבסיסי היה ביצוע עסקאות שהתשלום עליהן נפרש על פני שנים, ורישום הרווח הכולל בספרי המאזן באופן מיידי, שנים לפני שהגיע לחשבון הבנק של החברה. עוד פן של ההונאה המסועפת נגע בהסתרת הפסדי החברה על שמן של "שותפות עסקיות" פיקטיביות, כדי שלא יופיעו במאזן החברה ולא יפגעו בערך המניה.

אנרון, שפשיטת הרגל שלה היתה הגדולה בתולדות ארה"ב, היתה מעורבת גם במשבר האנרגיה הגדול של קליפורניה בשנת 2001, ולאחרונה, במהלך משפטיהם של בכירים אחרים בחברה, התברר כי החברה תמרנה בכוונה את מחירי החשמל במדינה, תוך שבכיריה מתבדחים על כך שהם "שודדים סבתות בקליפורניה". כמו כן עוררה אנרון זעם לאחר שהתברר כי בכיריה דחקו ברבים, כולל עובדיהם, לרכוש את מניות החברה בשעה שידעו בבירור כי היא עומדת לפשוט רגל תוך ימים.

11 סעיפי האישום נגד ליי התווספו גם לכתב האישום נגד ג'ף סקילינג, יורשו של ליי בראש החברה שנבחר על ידו, ונגד החשב הראשי לשעבר של החברה, ריק קאוסי, דבר המרמז שהם יישפטו יחד. סקילינג וקאוסי הואשמו יחד בלמעלה משלושים ושישה אישומים של סחר פנימי, הונאה והגשת תצהירים פיננסיים כוזבים.

עורך דינו של ליי, מייק רמזי, אמר שינסה לזרז את משפטו של לקוחו ואולי אף ישאף לנתק אותו ממשפטם של סקילינג וקאוסי. לדבריו, לקוחו נפל קורבן להונאת הכפופים לו. "לא היה לו מושג על עומק הבעיה עד שהם הגישו מסמכי פשיטת רגל. בחברה גדולה כמו אנרון, אתה חייב לסמוך על מישהו".

ערב התמוטטותה היתה אנרון החברה השביעית בגודלה בארה"ב בהיקף הכנסותיה, ובשעתו היתה פשיטת הרגל שלה הגדולה בהיסטוריה. כפי שקרה גם במקרה של 21 עובדיה לשעבר של אנרון שנגדם הוגשו כתבי אישום, גם נגד ליי הגישה רשות ניירות הערך האמריקאית תביעה אזרחית. לדברי הרשות, ליי הרוויח 90 מיליון דולר ב-2001, והיא מאשימה אותו בהונאה וסחר פנימי.

ליי עמד בראש אנרון במשך רוב שנות קיומה. הוא העביר את השרביט לסקילינג בפברואר 2001, עד שסקילינג התפטר במפתיע באוגוסט של אותה שנה. ליי חזר כמנכ"ל חירום, אולם נאלץ לפרוש בביזיון בינואר 2002. בעת שאנרון הסתחררה לעבר פשיטת רגל פנה ליי למספר בכירים בממשל בוש בבקשת עזרה, אולם זכה להתעלמות גורפת.

לתובעים במשפטי אנרון השונים יש קלף חזק - אנדרו פאסטו, מנהל הכספים הראשי של החברה, שחתם על עסקת טיעון במסגרתה הוא מרצה עשר שנות מאסר, ומסייע לתביעה. פאסטו היה זה שסיפק לתביעה את המידע שהביא לכתבי האישום נגד סקילינג, קאוסי וליי.