ב10 במאי השנה, כחודש לפני פתיחת המשחקים של יורו 2004 ואחרי מאבק של 30 שנה במחלת הפרקינסון, נפטר אחד מגדולי שחקניה של שבדיה בכל הזמנים, אורבר ברגמארק, כשהוא בן 73.
מספר 2 הנצחי שיחק באגף הימני של ההגנה בנבחרת הגדולה של מונדיאל 1958, ושותף בכל ששת המשחקים במה שהיה טורניר השיא של כל הזמנים עבור הנבחרת השבדית, שנגמר רק בגמר עם המפגש של ברזיל וילד הפלה שלה.
באותה שנה הכותר אורבר כשחקן השנה של שבדיה, הישג יוצא דופן, בטח באותם ימים, למי ששיחק בתפקיד לא אטרקטיבי ומיעט לכבוש שערים.
ברגמארק ממוקם במקום החמישי בטבלת ההופעות בנבחרת (עם 94 פעמים), ממנה פרש ב- 1965. ב-1966, אחרי שלוש עונות ברומא האיטלקית, תלה את הנעליים ולקח לידיו את מושכות אימון הנבחרת לארבע שנים. בין השאר הדריך את שבדיה במונדיאל של מכסיקו 70 וחילץ תיקו 1:1 מכובד מול נבחרת הפאר של עמנואל שפר, במשחק שראה את מוטל'ה שפיגלר מבקיע את השער היחידי אי פעם עבור ישראל בטורניר הגמר של הגביע העולמי.
" אורבר נלחם ולא וויתר לרגע למחלה כמו גם במשחק אותו כל כך אהב", ספד לו חברו לנבחרת ההיא, אולה גוסטאפסון. "הוא תמיד ידע לשמור על מצב רוח טוב וקשה להאמין שהוא כבר לא איתנו".
בשנת 2003 נבחר ברמארק להיכל התהילה של הכדורגל השבדי.