שוסטר

ברנד גדל באוגסבורג הקטנה וחלם להגיע לבאיירן מינכן. כשהיה בן 18 כבר ערך הופעת בכורה בבונדסליגה כשנרכש ע"י פ.צ קלן שבשורותיה לא החמיץ משחק וסומן כאחד הכשרונות הבולטים של גרמניה.

בשנת 1979 עמדה הנבחרת הגרמנית לפני צומת דרכים כשבסגל העומד לרשותה לקראת אליפות אירופה 80' נמצאו כמה שחקנים מבוגרים שכבר היו מעבר לשיאם, כאלו שהשתתפו בזכיה ההיא במונדיאל 74'. מגלה הכשרונות של הנבחרת היה כוכב העבר ברטי פוגטס (לימים מאמן הנבחרת) שטען שברנד הצעיר יכול לשחק בכל עמדה ואף גילח פרוותה של פרה קדושה כשאמר שהוא יכול להיות יותר טוב מבקנבאואר בעמדת הליברו. המאמן דרוול קיבל את המלצתו של פוגטס והצעיר את הסגל כשזימן 4 שחקנים חדשים לסגל האליפות בינהם שוסטר וקשר קשוח בתחילת דרכו בשם לותאר מתיאוס.

בתחילת האליפות שוסטר פתח על הספסל, אך כושר לא משכנע של הנבחרת ושל קשר הנבחרת דאז, קולמן, הקפיצו אותו להרכב הפותח בקרב היוקרתי מול הולנד.

שוסטר, כמו נסיך אמיתי, הצטיין במשחק ובישל את כל שלושת השערים בנצחון גרמניה 3:2. דומה היה שברנד בגיל צעיר כ"כ הצליח לחבר בין שחקנים מוכשרים ומנוסים בעצם היותו שחקן סופר קבוצתי, הנחה שהתחזקה לאחר שגרמניה סיימה ב-0:0 עם יוון במשחק בו המלאך ישב על הספסל.

עד למשחק הגמר דרוול כבר הבין שיש לו אס ביד, ובגמר מול בלגיה של קולמנס הכל יכול, הכל דפק בנצחון 2:1 כשברנד מנצח על הוואלס הגרמני ב-120 דקות קשות. רומיניגה היה הכוכב, רובש הסקורר אבל שוסטר היה הרוח הרעננה, החדשה והסנסציונית בכדורגל האירופי - אלגנטי, עוצמתי, מסוכן, טכני, מוכשר ובוגר ופוחז כאחד.

לאחר האליפות נרכש שוסטר ע"י ברצלונה תמורת סכום שיא ששולם לפ.צ קלן. זו השנה בה התחיל אופיו ההפכפך והבעייתי של שוסטר לצאת החוצה כשהוא סרב להגיע לכמה משחקים של הנבחרת הגרמנית בטענה כי רומינגה וברייטנר (ללא ספק דינוזאורים בכל קנה מידה) מנהיגים דיקטטורה במחנה הנבחרת.

אח"כ, ברנד לא הגיע למשחק נוסף בטענה לכאב בטן. דרוול הקשוח, פיקפק באמינותו של הכוכב הצעיר ולא הזמין אותו למשחק הבא. זה מה שקורה כששני ייקים רבים.....

כשהוא המשיך לטפח מניירות של כוכב צעיר המגיע לעיר הגדולה, חזר ברנד לנבחרת לאחר תצוגות מרשימות על הדשא של הקאמפ נואו ביחד עם מראדונה והחברים, והפך להיות השחקן המוביל של הנבחרת. הכל הלך טוב, עד שהגענו שוב לצד החברתי...

לאחר משחק ידידות מול ברזיל החליט ברנד לשחק מחצית אחת בלבד בכדי לשמור עצמו לקרב מול ריאל בליגה הספרדית. שוסטר ואשתו הבריזו ממסיבה שאירגן האנזי מולר במלון כדי לטוס יותר מוקדם... מולר נעלב מכך שברנד ברח לפני הקרם שניט, והמאמן ניפנף את ברנד בשנית מהסגל בטענה שהוא יותר מדי מושפע מאשתו. נשמע כמו כתבה צהובה? טענות יש לשלוח לת.ד. אוגסבורג.

ב-1981 שוסטר נפצע קשה ברגלו ונסע לניתוח בגרמניה. הניתוח נכשל. מה קורה עכשיו?
א. שוסטר האשים את מערכת הרפואה הגרמנית בקונספירציה.
ב. שוסטר נכנס לניתוח חוזר אצל אותו רופא.
ג. שוסטר נסע להודו, הצטרף לאשראם וגזר על עצמו שתיקה.

ניחשתם נכון, התשובה היא א'....

שוסטר החלים ומשקיע את כל כוחו בברצלונה. לקראת הקיץ, הגיע השוער שומאכר, שהיה חברו הטוב ביותר בסגל גרמניה, לברצלונה (טוב שיש עוד משוגע בסביבה) כדי לנסות לפשר בינו לבין המאמן ולברייטנר. הנסיון נכשל. הנבחרת הגרמנית חוותה בצורת ב-82', הפסידה את גביע אירופה ב-84', ולארגנטינה בגמר 86'. האוהדים התגעגעו למלאך בבלונד, אך רק בזמנים קשים, כטבעם של אוהדים.

חזרתו לנבחרת נשקלה בשלישית רק לקראת אליפות אירופה 92' בגין העדרותו של מתיאוס, אבל אז כבר היה שוסטר שחקן ותיק. הנושא הפך לשיחת היום בגרמניה, אך לבסוף החליט ברנד כי גמר הגביע של אתלטיקו ,קבוצתו לאחר ברצלונה ותקופה בריאל, משמעותי יותר, למרות שמי ש"גילה" אותו, ברטי פוגטס, ביקש להחזירו. גרמניה הפסידה שוב בגמר, אבל גילתה כוכב חדש בדמותו של תומאס האסלר.

ברנד חזר לגרמניה לפני מונדיאל 94' כדי לשחק בלברקוזן ונתן את אחת מעונותיו הטובות ביותר. לפתע ראו האוהדים את הכוכב מעבר לים בגודל טבעי, נותן כדורגל מלוטש שבוע אחר שבוע בגיל 34. איך פיספסנו כזה שחקן? מה חשבו קברניטי הנבחרת וההתאחדות? זעקו קולות בגרמניה, אך בשביל ברנד זו לא היתה הפתעה, רק אולי נקמה מתוקה.

עד היום נחשב שוסטר לכשרון הגדול ביותר מאז הקייזר, שהסכים עם הפרשנים שיש מקום להשוואה, אבל טען ששוסטר היה ויישאר ילד קפריזי שהוא פשוט איננו אוהב. הויכוח לגבי למה יש משקל יותר גדול - כשרון, או התנהגות ואופי, ימשיך להתנהל כששמות של גאוני כדורגל יזרקו לאוויר כדוגמאות.

לגבי ההיסטוריה, היא תעוצב בסופו של דבר רק עפ"י כשרונם ומנהיגותם של המאמנים דווקא. תפקידם לדעת לטפל בשחקנים מן הסוג הזה, מבלי לפגוע בכשרון ולתת לו קרקע לצמוח, כדי שלא יקרה מצב שבכל קבוצה בה יש גאון, יקום לו גם איזה ג'ון הארטסון בפוטנציה.