הקללה שהוסרה

עכשיו הגיע רגע נקמה באיצטדיון המלכותי שהתמלא בבריטים משולהבים, פירס היה מוכן לסגור מעגל ולהוציא את הדיבוק. הכדור פוגש את החיבורים של קפקה, ו"פסיכו" רץ בטירוף לשחרר את הכל. תמונה שמכרה יותר עיתונים בבריטניה מהתמונה של בקהאם ו"פוש" משתזפים בפארק בעירום. חבל רק שזה לא הספיק לניצחון בגלל דמות טראגית חדשה שהצטרפה להיכל התהילה האנגלי – זו של גארת סאותגייט.

סטיוארט פירס, "פסיכו", נולד ב 1962 בהאמרסמית', לונדון, ואת הקריירה המקצוענית שלו החל בקובנטרי סיטי. כשנרכש ע"י נוטינגהאם פורסט, שם בילה את רוב הקריירה, עבד עדיין כטכנאי אלקטרוניקה ואף דאג לפרסם את העסק שלו על גבי התוכנייה שחולקה לאוהדים לפני המשחק. התאקלים הבלתי מתפשרים, הריצות המטורפות באגף השמאלי והשביל בצד סטייל סולן להקת פאנק של שנות ה 80', שבו מיד את לב האוהדים, למרות שלפסיכו לא היה יותר מדי כדורגל (אם כדורגל היה נמדד על פי כשרון בלבד, לא היינו זוכים לשחקנים כמותו).

על אף שהטיל אימה הן על חלוצי היריב והן על בלמיה בהם נפגש כשעלה לעזרת ההתקפה, פירס תמיד היה שחקן הגון וספורטאי מדהים ("נשמה", כמו שאומרים אצלנו), ואף זכה בפרס ההתאחדות האנגלית על תרומתו לתדמית הכדורגל.

ב-1993 ירדה נוטינגהאם פורסט לליגת המשנה. פסיכו היה באותה תקופה קפטן הנבחרת.

פירס, כיאה לספורטאי נדיר, החליט להמשיך עם הקבוצה בליגת המשנה ולעזור לה לעלות-
השאר יכולים לחכות. זה עזר חלקית, מפני שהפורסט ירדו שוב ב-95' ומאז לא חזרו לבימה המרכזית של הכדורגל האנגלי.

בהמשך, שיחק פירס בווסטהאם, ניוקאסל, ומנצ'סטר סיטי בשורותיה זכה באליפות היחידה בקריירה, כשעלה עימה לפרמיירליג (באנגליה מחשיבים זכיה במקום הראשון בליגה הראשונה כאליפות).

"מעולם לא קראתי ספר, עד אמצע שנות השלושים לחיי. לא היתה לי סבלנות. היום אני בולע ספרים" אומר המגן השמאלי הטוב ביותר שהיה לכדורגל האנגלי. "אני מאוד אוהב את שרלוק הולמס, וספרי מתח כמו שתיקת הכבשים" ממשיך פסיכו, כשאינו מפתיע בטעמו הספרותי.

היום, כשבנבחרת האנגלית יש כשרון בשפע וקצת פחות נשמה, שחקן כמו פירס היה ללא ספק משלים את הפאזל של אריקסון, או לפחות מספק רגעים בלתי נשכחים, עבור נבחרת שמגיעה קרוב אבל אף פעם לא מספיק קרוב.