logo

ביוגרפיה

אבי יששכרוף
אבי יששכרוף07/06/2004 - 11:16
ריבה
ריבהצילום: מערכת וואלה

שנות ה 60 סימנו ברחבי העולם את תחילת עידן ה"הערצה", כשמאסו בני הנוער במלחמות ומנהיגים וצפו בעיניים בורקות אל עבר זמרי רוק ושחקני קולנוע.

באיטליה של 1968, המודעה הכי נפוצה כנראה בעיתוני הנוער היתה משהו בסגנון: "מעוניין להחליף תמונות של מוסוליני,תמורת חומר על לואיג'י ריבה".

ריבה, מלך שערי הסקואדרה אזורה בכל הזמנים, שיחק כחלוץ באגף השמאלי של הנבחרת באליפות אירופה 68', מונדיאל 70' ו-74', ונחשב לחלוץ הטוב ביותר בתולדותיה. המהירות , הכוח המתפרץ ובעיטותיו האדירות הקנו לו באיטליה את הכינוי -
“rombo di touno" (נפץ הרעם), והביאו אותו אל מאזן מדהים של 35 שערים ב-42 משחקים בינלאומיים!

רגע השיא שלו היה שער בנצחון איטליה על יוגוסלביה 0:2, בגמר אליפות אירופה 1968, אשר הקנה לה את התואר האירופי היחיד שלה. לאחר מכן הוביל את איטליה עד הגמר במונדיאל 70' שם הוכתר כמלך השערים של נבחרתו.

את דרכו כשחקן החל בלגואנו (איזור וארזה) מהליגה השלישית באיטליה, ומשם עבר לקליארי, בירת האי סרדיניה, לה עזר לעלות לליגה הראשונה. ג'יג'י הפך רשמית לאהוב האי (ולמחזיק פוטנציטלי עתידי בתיק הספורט של העיר), לאחר שהביא לקליארי את אליפות איטליה היחידה שלה ב- 1970, מחזה שכנראה ייעלם מן העולם ביחד עם זקני העיר.

ריבה, שהיה מלך שערי הליגה 3 פעמים, חוזר ע"י מועדוני הענק, אך מעולם לא עזב את האי. תושבי העיר חתמו על עצומה ענקית למניעת עזיבתו, מעשה שלא היה בו צורך, משום שריבה תמיד נמנע מלהציב עצמו באור הזרקורים.

נפץ הרעם פרש ב-1978 לאחר שבר ברגלו (שלישי במספר בקריירה), למרות נסיונות התאוששות חוזרים ונשנים, כדי להנות מאהבתו השנייה אחרי המשחק – האי סרדיניה. היום כבר אין שחקנים כאלה.