החיפוש שלי החל קצת אחרי שהגעתי לשיאים מאוד יפים בקריירה שלי כמגיש טלוויזיה. נסעתי לאמריקה כדי להיות עוד יותר סטאר, ונפלתי בהוליווד. הסתבכתי עם כסף ובאהבה קשה וחזרתי לארץ מוכה ומפוכח. בלוס אנג'לס פגשתי את ארי, היום המפיק של להקת שבע, אז עוד ישראלי בהוליווד, שאמר לי "מה אתה עושה כאן? סע לפונה". אז לא הייתי מחובר למדיטציות ולאושו, אפילו לא שמעתי על פונה לפני כן. אבל כשחזרתי לארץ יותר ויותר קולות אנשים, ספרים, מדיטציות התחילו לחבר אותי לשם.
גם לפני כן הייתי תלמיד חכם, אבל החיפוש היה תמיד שכלתני פיזיקה, גיאולוגיה, פסיכולוגיה. כשאזרתי אומץ לנסוע להודו, שנתפסה בעיני כמגעילה ומצורעת, בעצם עשיתי את הקפיצה הגדולה ביותר ללימוד מדיטציה. נשארתי שם כשנתיים, הפכתי למדריך מדיטציות ובשנים האחרונות, מאז שחזרתי לארץ, בעצם הקדשתי את חיי לזה.
מה שחיבר את רפיק של אז לאושו, היה העובדה שהשיטה של אושו היא מדעית. לאדם עם מוח שכלתני כמו שלי, הוא היה הכי מדוייק. אין אצלו כמעט מיסטיקה, הוא לא מתעסק במלאכים או קסמים. דרך המדיטציה השתנו לי החיים. המדיטציה היא תמיד אחת, והיא תמיד אותו מקום שבו אתה נמצא בשקט מחשבתי. כשאני מלמד את המדיטציות של אושו אני תמיד מסביר שהן מעוררות שינוי בכל תחומי החיים אתה לומד להקשיב, לומד לאהוב. תפקידו של גורו הוא להראות לך את הטבע ואת האלוהות, לא להיות אלוהים בעצמו. כרגע אני חי כמו אדם דתי, הנוכחות של אושו בחיי היא קטנה, אבל אני כל הזמן נמצא בתקשורת עם אלוהים. העניין שלי בחיים השתנה מהישגיות עסקית להישגיות רוחנית. יותר חשוב לי להיות מחובר לטבע ולא לטכנולוגיה.
במקביל למדיטציות אני לומד דברי חכמים ועורך סדרה על עשרת הדברות. התחקירן שלי הוא דוס, ואנחנו מתווכחים הרבה. בכל מקום שבו יש חוכמה אני לומד, אבל בודהה הוא בעיני המדהים ביותר. יש משהו בתורה שלו שהוא מעבר לרציונל, ולכן בודהה עושה את העבודה הרגשית באופן האפקטיבי ביותר. כרגע אני מתחבר אליו יותר מאשר אל חכמים יהודיים, הרבה בגלל שיש לי התנגדות עזה למחשבה היהודית לפיה אנחנו עם נבחר, עם סגולה. ביהדות יש משהו מאוד יהיר. אחדים מחכמיה אהובים עלי מאוד אבל השמרנות שבה, אפליית הנשים והיהירות שלה לא ממש מושכים אותי. היהדות היא דת מתבדלת, ואל חווית האלוהות שמוצעת לי דרכה אני מתחבר פחות.