לכאורה, מי שחפץ בשלום צריך לתמוך בכל ליבו בתוכנית ההתנתקות. אבל קודם לכן חייבת לבוא השאלה: איזו התנתקות? על פי מה שמסתמן כתוכנית ההתנתקות האמיתית, ימשיכו בעזה להיות תלויים בישראל לכל פיפס, ימשיכו לעמוד בתור במחסום ארז כל בוקר, ימשיכו להזדקק לשירותי החשמל והמים של ישראל וצה"ל ימשיך לשלוט בצירי הרוחב. איזו התנתקות יש כאן?
בנוסף, לפי התוכנית של שרון, בין גושי ההתנחלויות שאמורים להישאר בידינו נכללים גם קרית ארבע וחברון עצמה. אחלה התנתקות שבעולם, להשאיר את ברוך מרזל לגור ליד 120 אלף החברונים שהוא אוהב כל-כך. זה בוודאי יוריד את רמת החיכוך.
בנוסף, גושי ההתנחלות הללו, והתוואי של הגדר שתכלול אותם ברצף הטריטוריאלי של מדינת ישראל, יכללו באותו רצף גם משהו כמו 400 אלף פלסטינים. אז או ששרון מתכוון לחיות עם יותר מ-5% תושבים עוינים ונטולי זכויות אזרח (דבר שלא קיים בשום דמוקרטיה), או שהוא בעצם מדבר על אזרחות, כלומר זכות השיבה ל-400 אלף פלסטינים, רק שלא כולם פליטים. לא פלא שיוסי ביילין מאגף אותו מימין לאחרונה.
בקצרה, ברור לכל מי שמסתכל על העניין במבט מפוכח שההתנתקות, על פי כוונת יוזמיה, אינה צעד לקראת הסדר אלא גרסה נוספת למשחק המחטף המעייף כל-כך, לניסיון שאינו נגמר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
עם זאת, פינויין של התנחלויות הוא הפחתת חיכוך נטו, וככזו יש לברך עליה. כמו כן, הדבר ייצור תקדים שיגרום למומנטום חיובי בכיוון. בנוסף, כפי שכתבתי כאן בעבר, בהחלט ייתכן שלאחר השלמת החצי-התנתקות בעזה, יבוא אפילו נשיא ארה"ב ויגיד "אה...הדיבור הזה על חברון וקרית ארבע? לא עובד", ובא לציון גואל.
גם ערב היציאה מלבנון היו חששות כבדים. נביאי הזעם נראו רהוטים, מרחיקי ראות כביכול ומבוססים בלקחי ההיסטוריה. שלוש שנים אחרי, רק לאומנים קיצונים שרוצים עימות ללא סוף חושבים שהיציאה מלבנון היתה משגה. עבור כל האחרים, התמיהה היא רק שהיתה בכלל שאלה. לילדים שלנו כבר בכלל נתקשה להסביר מה עבר לנו בראש.
בכל סקרי דעת הקהל יש רוב קבוע ומכריע בעד יציאה מרצועת עזה. אמנם הליכוד, מעצם הגדרתו, נמצא מעט ימינה מהמרכז, אבל גם בציבור הכללי ניכרת מגמה נגד תוכנית ההתנתקות של שרון. איך זה? מיאוס. מיאוס אישי. אם לשרון היה שמץ של מושג מה מהרגישים כלפיו וכלפי הלכלוכים שלו בציבור, הוא לא היה שולח דווקא את עמרי להיות זה שיטריף את הקהל ביציעים. מצד שני, יכול להיות שאף אחד אחר לא מוכן להזיז בשבילו את התחת, וקשה להתפלא על כך. הסברה ועבודת מטה הם דבר שעובד. כשרק לצד אחד יש אותם, לא פלא שהמגמה משתנה, למרות נטייתו העקרונית של הציבור.
אבל בסיכומו של דבר, למרות שיש חששות כבדים ומוצדקים לגבי פרטים רבים בתוכנית ההתנתקות, ולמרות היגיעה התהומית ממי שחתום עליה, יהיה הרבה יותר קל לשנות את הפגמים הללו לכיוון הנכון מאשר להחזיר את ההתנחלויות לרצועת עזה. מאחר שהרווח בתוכנית ההתנתקות הוא מיידי ובר קיימא, ואילו החששות הפיכים ונמצאים הרחק יותר במורד הדרך, על מחנה השלום, ובעצם על הציבור הישראלי כולו, לקוות בכל לב שהתוכנית תעבור בליכוד, אפילו אם זה אומר לוותר על האפשרות המרנינה לראות את שרון ואת אולמרט מקבלים עוגת קצפת בגודל בניין ישר לתוך הלקקן.