כיצד קרה שהמשפחה הדתית לאומית הפכה לסמל הציונות מפריחת השממה, והמפא"יניק, החלוץ החילוני, הקיבוצניק, פינה את מקומו? שאלה זו מטרידה אותי לא אחת, כאשר אני נדרשת להשיב כיצד משפיעה המהפכה המשפחתית על המהפכה הציונית, שכן גם עין לא מזויינת לא תתקשה להבחין כי שתי המהפכות המודרניות הללו שלובות זו בזו, ככל שמדובר ביהודים ובישראלים.
החילוניות, שעד לאחרונה הייתה הרוח בגלגלי הציונות, סיגלה לעצמה תפישת עולם מודרנית של נישואין וגירושין, הולדה, איכות וסגנון החיים. כל אלה היו ועודם מאפייניה של המשפחה החילונית, אשר לא קושרת בהכרח את הזוגיות למוסד הנישואין, אינה חוששת יותר מדי מפני גירושין, מביאה פחות ילדים לעולם ומקפידה על רמת חיים גבוהה. החילוניות עיצבה את המהפכה שיצרה את המשפחה החדשה המודרנית, המקדשת את הקשר הזוגי וההורי על פני הקשר הנוצר על בסיס רישום הלכתי. באותו אופן, ובדומה לאותו תהליך היסטורי, חולל הציבור היהודי החילוני את המהפכה הציונית, אשר הביאה אותנו ארצה, תוך הסתמכות על כוחות אנושיים - לא על חסדי שמיים.
והנה, בתהליך מואץ בן 55 שנה בלבד, הולך ומתנתק הקשר החילוני בין המשפחה והמדינה, ואת מקומו שבה ותופשת השקפה הדתית. הדתיות הלאומית היא הנביאה החדשה של הציונות. המשפחה הדתית היא המתיישבת ביהודה שומרון וחבל עזה, בונה יישובי חומה ומגדל של קראוונים ומביאה צאצאים רבים לעולם, כדי לבסס את המדינה הציונית ולנצח בעימות הדמוגרפי.
כיצד קרה שתוך זמן קצר כל כך, האוכלוסייה שעמדה בחזית המאבק הציוני וכוללת את רוב אזרחי ישראל, מוותרת על המפעל הציוני ומחפשת מנוחה מהמרוץ האידיאולוגי? אני באופן אישי מאמינה כי הציבור החילוני בישראל המבקש לחיות את חייו בשקט, ב"נורמליות", הוא הרבה יותר נורמאלי מהצד השני. אלא שהוא מאד עייף מהפרחת השממה ובניית הארץ והוא מבקש להגיע לנחלה. מלחמה היא מונח השנוא על המשפחה החדשה, המחפשת מרחבים, אפשרות בחירה וכיווני התפתחות. מלחמה, לעומת זאת, היתה מאז בעולם מנת חלקם של אנשי אמונה ודת, שביקשו לכפות את דתם על אחרים או להגן על עצמם מדתות אחרות.
כאשר אנו שואלים כיצד אפשר להיגאל מהמלחמה בינינו לבין הפלסטינים ולאפשר לתבונה להשתלט על הפנאטיות, התשובה ברורה. הרוב החילוני, אותו רוב שהוביל את המהפכה המשפחתית, חייב לחזור ולהוביל גם את המהפכה המדינית, וזו לא תתרחש כל עוד נהיה כבולים במוסרותיה של הדת. הרוב שיודע כבר כי הדרך אל החופש והקידמה מתנהלת ללא מלחמות עקובות מדם, ללא ויכוחים דתיים, אלא מתוך בחירה חופשית לבחור לעצמנו את הטוב עבורנו, הוא הרוב שיכריע בסופו של דבר את גורל המדינה. כדי לעצור את הטירוף בו אנו חיים בשלוש השנים האחרונות צריך להפריד לא רק את הדת מהמדינה אלא גם את הדת מהמשפחה. כל עוד הדת מכתיבה את חיי המשפחה, הדת מכתיבה גם את ההתנהלות המדינית. שיחרור המשפחה מהדת הוא צעד ראשון לשיחרור המהלכים המדיניים מהקבוצות הדתיות.
עו"ד אירית רוזנבלום עומדת בראש ארגון "משפחה חדשה"