אפשר ככה:
שבת, לילה, חורף סוער. שני גברים במעילים שחורים מחנים את הרכב לצד המדרכה. גשם עז ניתך על ראשיהם והם רצים במהירות עד שהם נבלעים בתוך בר מסתורי וחשוך. הם מתיישבים על הבר ומורידים מעילים. מוזיקת רוק אווירתית מתנגנת ברקע, ברמן מזוקן מגיש משקאות, בחורה מתולתלת ויפהפייה מחייכת אליהם בחושניות משולחן סמוך.
ואפשר גם ככה:
שבת, לילה, שביזות יום א' מתפשטת באיברים. חורף ישראלי עגום. שני צעירים במעילים דמויי עור דקיקים מחנים את הרכב על רחבה שחורה מלוכלכת. הגשם העז מרטיב אותם עד לשד העצמות והם רצים במהירות עד שהם נבלעים בתוך בר קטן וחשוך. הם משתרעים על הבר ומניחים את המעילים הרטובים על ברכיהם. עשר דקות עוברות עד שברמן לא מגולח וארוך שיער מגיש את המשקאות. בחורה מתולתלת עם שני עגילים בכל גבה פוזלת אליהם בשעמום משולחן סמוך.
כפי שנאמר לא פעם - הכל בעיני המתבונן. וכך קרה גם בביקורינו בסאצ'מו בר. מקום חביב מאוד, אם תתחקרו אחד מאיתנו. לא משהו בכלל, אם תשאלו את השני.
זהו בר קטן ושכונתי מאוד, עם אווירה פלורנטינית, שמזכירה - בעיצוב, במוזיקה ובאוכלוסייה - בר פרובינציאלי טיפוסי. כשאתה יושב שם, בקלות אפשר לשכוח לרגע שאתה בתל אביב פוסט המילניום ולדמיין שבחוץ יש רפת ובתים קטנים ושווים בגודלם ולא רחוב אורבני הומה.
כאמור, הגענו לשם במוצאי שבת והיה גשם וקר. החלל הקטן היה מלא באנשים ובצלילי מוזיקת רוק איכותית. התפריט מציג מבחר וויסקי נאה, במחירים ממוצעים, אבל אנחנו הזמנו וויט ראשן (38 שקל) וסטרופרמן, בירת לאגר צ'כית מצוינת (שליש ב-15 שקל, חצי ב-18 שקל). לצד המשקאות ביקשנו חמוצים ביתיים ומאנצ'יס - תערובת של מלוחים. שתי המנות היו דלות ולא טעימות - אפילו לא שוות את שבעת השקלים שהוצאנו על כל אחת מהן. בברים של הקיבוצים, אגב, נתנו אותן בחינם ואפילו הוסיפו בייגלה. לזכותו של הסאצ'מו יש לציין שהוא מציע שעתיים של האפי האוור, בין 20:00 ל-22:00, הכוללת בירה שנייה חינם, ובכל ביום שלישי יש שם הופעות של הרכבים שמנגנים, כך מובטח, "מג'אז דרך פאנק ורגאיי ועד מוזיקה אירית".
חזרה לערב שבת. הברמן עם השיער והזקן שירת אותנו באדיבות יחסית, אבל כבר זכינו בתשומת לב רבה יותר מהאנשים שמאחורי הדלפק. מסביבנו אנשים נפגשו בשמחה עם חבריהם, והתחושה, כמו בברים שכונתיים אחרים, היתה שהגענו למסיבה שלא הוזמנו אליה. אבל האמת שזה רק לזכותו של הסאצ'מו: זה הרי לא השכונתי שלנו. מה שמעלה את השאלה - האם נרחיק עד אליו בשנית?
ובכן, תלוי את מי שואלים. את זה שיצא אל הרחוב במצב רוח מצוין תוך שהוא מפזם בחדווה פזמון עתיק של ניל יאנג, או את ההוא שביציאה מהמקום דרך בטעות בתוך שלולית תוך שהוא ממלמל "בברים כאלה כבר הייתי מספיק בגיל 17". למי להקשיב? תבחרו אתם. הרי ממילא הכל בעיני המתבונן.
"ס'אצמו בר". ויטל 6, פלורנטין. טל' 284800-053 . פתוח: 20:00 עד לקוח אחרון.