מסמכים רשמיים שפרסם אתמול משרד החוץ של אירלנד מגלים כי איטליה, ספרד ופורטוגל ניסו בסוף שנות ה-40 להעביר את השליטה בירושלים לידי הכנסייה הקתולית. המסמכים הנוגעים לתוכנית, שלא יצאה אל הפועל, פורסמו בשל תום החיסיון עליהם.
סוכנות הידיעות הצרפתית מדווחת כי היוזמה החלה בעקבות החלטת החלוקה של האו"ם, בנובמבר 1947, שקבעה כי בירושלים יקום משטר בינלאומי מיוחד. ההחלטה, שאושרה בידי 33 מחברות העצרת הכללית של האו"ם, מול 13 מתנגדות ו-10 נמנעות, קבעה כי המשטר הבינלאומי יתקיים עשר שנים, ולאחר מכן תתקיים בחינה מחודשת של הסוגייה.
בתיק של משרד החוץ האירי מ-1949 צוין כי יש "קשיים וסיבוכים רבים" בנוגע לאבטחת שלומם של המקומות הקדושים והגישה אליהם.
"רעיון לא מגובש ולא מציאותי"
על פי התיק, הקשר הראשון של האירים עם סוגיית ירושלים החל כאשר האפיפיור באותה תקופה, פיוס ה-12, רמז כי הוא מעוניין להבטיח את השליטה הבינלאומית בירושלים, ועל המקומות הקדושים בעיר. בעקבות עמדת האפיפיור פנו הספרדים לממשלות אירלנד ופורטוגל בבקשה לסייע במימוש תכנית, שלא יצאה אל הפועל, להעברת השליטה בירושלים לידי המדינות הקתוליות ולא לידי האו"ם, בו לא היו המדינות הללו חברות באותה תקופה. אולם לאחר התייעצות עם הפורטוגזים ועם הוותיקן, הגיעו האירים למסקנה שהרעיון "לא מגובש ולא מציאותי", והעניין נעזב בשקט.
באפריל 1949 הועלה שוב הרעיון, הפעם בידי ממשלת איטליה. שגרירי ארבעת המדינות התכנסו בוותיקן לדיון בעניין, ללא אוסטריה שהוזמנה גם היא אך דחתה את ההזמנה, וגם הפעם לא הוכתרה היוזמה בהצלחה. אחת הסיבות העיקריות לחוסר ההתקדמות היתה סירוב הוותיקן להצהיר במפורש על הדרישות, מחשש שיואשם באחריות לאי שקט נוסף בארץ ישראל. המדינות הנותרות סירבו להמשיך בעניין ללא הבטחה לתמיכה מצד מדינת האפיפיור.
עוד סיבה היתה חוסר רצון להרגיז את המחנות המתונים בישראל שזה עתה נולדה, ולממשלת אירלנד היתה סיבה מיוחדת להתחשב בגורם הזה: משרד החוץ האירי המליץ לממשלתו ש"דעת הקהל היהודית ברחבי העולם" עשויה להיות חשובה בהכרעת סוגיית הגבול בין הרפובליקה של אירלנד לצפון אירלנד, שבשליטת בריטניה.