הגעתי עמוסת ציפיות לצפייה ב"איגבי". ראשית, כיוון שזכיתי להיתקל בטריילר המעולה והמבטיח, ושנית בגלל הקאסט המפואר שמעטר את הסרט הקטן הזה, וכולל את סוזן סרנדון, ג'ף גולדבלום, ריאן פיליפה, ביל פולמן וקלייר דיינס. הסיבה אחרונה והחשובה לא פחות מכולן לציפיותי מהסרט היא המבט המיוסר והמיואש אך בה בעת אירוני וציני של כוכב הסרט, קירן קאלקין החינני.
ואכן, קירן קאלקין לא מכזיב ועושה עבודה מצטיינת במיוחד בתפקיד איגבי סלוקום, הצעיר (17) משני בניה של משפחה גבוהת מעמד בהיררכית העושר הניו יורקית. עם אמא לחצנית ומכורה לכדורים (סרנדון), אבא שעובר התמוטטות עצבים (פולמן), אח רפובליקני פאשיסט (פילפה) וסנדק חרמן (גולדבלום) מתנהל איגבי בעולם המנוכר והמטריאליסטי ולא מבין מאיפה לעזאזל תבוא ישועה. איגבי בורח מהפנימיה הצבאית אליה שלחה אותו אמו הלבבית ומתחיל להסתובב ממקום למקום בניו יורק. אין דרך להימנע מההשוואה המתבקשת ל"התפסן בשדה השיפון", ואין ספק שאיגבי של בור סטירס, שכתב וביים את הסרט, הוא הומאז' עדכני להולדן קולפילד. אבל בין התפסן לאיגבי פעורה תהום, ובין סלינג'ר לסטירס אין טעם או צורך להשוות.
הסרט מתהדר בדיאלוגים זריזים, חכמים ושנונים ופאנצ'ליינים מצוינים. אבל הוא נעדר דמויות אמיתיות ומורכבות. למעט איגבי, שהוא הדמות היחידה המטופלת באנושיות של תסריטאי שאוהב את בריאתו, הרי שכמעט כל שאר הדמויות בסרט הן פלקטיות על גבול הקריקטורה. ההתנהגות הקיצונית של האמא, שבשלב כלשהו מתיישבת על המשרתת המפרפרת מתחתיה כאקט של רגזנות, לא נתפסת לרגע כריאליסטית, וכך גם קפאונו הקיצוני של האח והתנהלותו הנלוזה של הסנדק. הקריקטוריות על סף הגרוטסקה (במקרה של האם) מעקרת את הסרט מכל יכולת לחלץ מהצופים בו רגש. ביקורת, לעומת זאת, הוא מעורר גם מעורר. אי אפשר שלא לסלוד מעולם המעמדות שמצייר סטירס בצבעי פראדה, ממוסד המשפחה המתפרק של העידן הנוכחי, מגסיסתה של האהבה. לסלוד ולהתייאש, כי איגבי לא מציע אלטרנטיבה או בדל עשן של תקווה. אולי כי אין. "איגבי" מאוד מדכא, אבל זהו דיכאון שכלתני בלבד, ולפעמים סרט צריך פשוט לגעת.
ריאן פיליפה משמים בליהוק בעייתי וקול מונוטוני, אמנדה פיט ("ג'ק וג'יל"), שנוכחותה המרגיזה מחרבת כמעט כל דבר, מפתיעה בהופעה משכנעת של בחורה קרועה, וסוזן סרנדון וג'ף גולדבלום נותנים את השואו שהם כל כך מיומנים בו. ולגבי קאלקין, מישהו חייב להשגיח על הילד הזה על מנת שלא יילך בעקבות אחיו הגדול בנתיב התהילה-לה-לה וידפוק את הראש באיזה מיקרופון של ערוץ E כששרידי קוק מקשטים את נחיריו והבל פיו דליק כתחנת פז.
התוספות מספקות את הטריילר הבאמת משובח של הסרט ושלל שיחות עם השחקנים. גם סצינות שירדו בעריכה מתווספות כבונוסים חביבים, חלקן חביבות להפליא, חלקן מיותרות. החלק המיותר והמטופש ביותר הוא אלבום תמונות סטילס של הסרט. בסך הכל, אם הייתי באה עם קצת פחות ציפיות, הייתי אומרת שמדובר בסרט קטן ומעולה. אבל רציתי יותר.