המטוס של חברת "טארום" הרומנית המריא בשעת לילה אל עבר הבית. והבית הוא כמובן רומניה. טיול השורשים (שלי לפחות) שיימשך שלושה ימים יהיה בעיקר טיול קצת מטורף. אולי בגלל שהסלוגן של פאנטה הוא "בטירוף שלנו". הטירוף שלי בשעת הנחיתה היה רק לנחות כשאני מזמזם לעצמי את שירה של שרית חדד: "שמע ישראל אלוהיי אתה הכל יכול, נתת לי את חיי נתת לי לנחות".
משדה התעופה החלנו לנסוע לכיוון בראן. קבוצה של 13 אנשים, שמחים למדיי, שהנסיעה בתוך הלילה הרומני לא הפריעה להם במיוחד. בדרך עצרנו בפלויישט ונישנשנו ארוחת ערב רומנית.
בסביבות שלוש בבוקר הגענו למלון השקט שנמצא חבוי בתוך העמק. רק אנחנו כאן ורעש המנוע של המיניבוס כמעט וגרם לפרות שמסביב להתאבד.
כשנכנסנו למלון גילינו להפתעתנו (או שלא) שכל המקום מלא בבלונים ושלטים של "פאנטה שוקטה". השוקטה, כמו שכבר הבנתם, היא המצאה רומנית. פרחי האלדר שגדלים על עץ הסאמבוק הם אלו שאחראים על הטעם המיוחד של הפאנטה שוקטה. השוקטה עצמה הייתה הפיתרון של הכפריים המקומיים, כשרצו לשתות משהו קל ולא היה להם כוח לנסוע שלוש שעות בטרמפים כדי למצוא מישהו שימכור להם פחית קוקה קולה.
אז אנחנו כאן, באמצע הלילה הרומני השקט, כשמטרה אחת בליבנו: למצוא את פרח האלדר, תוך כדי זה שאנחנו מטפסים על קירות, רוכבים על אופניים ונוסעים בג'יפים.
ואני חושב לעצמי: לא יותר פשוט, לפתוח איזה פחית וזהו????
המשך יבוא...